לפי תחקיר נרחב שפורסם בימים האחרונים במגזין האמריקני "The Atlantic", רגעי הסיום של שלטון בשאר אל-אסד בסוריה היו דרמטיים, מפתיעים ובעיני רבים גם מביכים. בעוד כוחות מורדים סוגרים על דמשק ומתקדמים משכונותיה החיצוניות אל מרכז הבירה, ראש המשטר המשיך לשדר לאנשיו ביטחון מלא, וטען כי המצב בשליטה וכי הצבא עומד לבלום את ההתקדמות. מאחורי הקלעים, המציאות הייתה שונה בתכלית.
בלילה שבו קרסו קווי ההגנה סביב הבירה, נמסרו לאנשי המשטר מסרים רשמיים כי הנשיא ממשיך לנהל את ענייני המדינה מארמון הנשיאות. במקביל, הועברו הנחיות למנגנוני הביטחון להיערך להדיפת המורדים. שעות לאחר מכן התברר כי המטוס שבו נמלט אסד כבר המריא משטח סוריה, כשהוא מותיר אחריו מקורבים רבים שלא עודכנו בהחלטתו לעזוב. חלקם נאלצו להימלט בעצמם ברגע האחרון, לאחר שנוכחו כי ההבטחות שניתנו להם לא שיקפו את המציאות.
הקריסה המהירה של השלטון הפכה, בתוך זמן קצר, את נאמנותם של תומכים ותיקים לתחושת נטישה וזעם. גורמים בסביבת המשטר תיארו כיצד מי שהגנו עליו שנים ארוכות החלו להתנער ממנו בפומבי, בטענה כי נטש את אנשיו ברגע הקריטי ביותר. הבריחה נתפסה כהוכחה לכך שהשלטון שאותו שירתו בעיוורון לא ראה בהם שותפים, אלא כלי משחק שניתן להשליך כאשר האיום מתקרב.
עוד באתר:
לפי העדויות שנאספו, נפילת המשטר לא נבעה רק מלחצים חיצוניים או מהיחלשות בעלי בריתו של אסד בזירות אחרות. מקורות רבים הצביעו על נתק גובר בין השליט לבין מציאות חיי היום-יום בסוריה. בזמן שהמדינה שקעה בעוני, מחסור ותלות גוברת בגורמים זרים, הנהגת המשטר המשיכה לפעול מתוך תחושת חסינות, ללא נכונות לפשרות מדיניות או להסדרים אזוריים שיכלו לבלום את הסחף.
עוד נטען כי בשנים האחרונות הוצעו לאסד מסלולי יציאה מהבידוד המדיני, שכללו הקלות כלכליות והשתלבות מחודשת בעולם הערבי בתמורה לשינויים מדיניים וביטחוניים. ההצעות הללו לא הבשילו, בין היתר בשל דבקותו של המשטר בציר הברית עם איראן ובשל סירובו לוותר על שליטה מוחלטת. גם ברגעים האחרונים, כאשר הופעלו לחצים דיפלומטיים כבדים, לא התקבלה כל החלטה שתאפשר מעבר מדורג או הסדר פוליטי מוסכם.
במקביל, מתוארת מציאות קשה שבה אזרחים וחיילים נאלצו להסתפק בהכנסות זעומות, בעוד האליטה השלטונית המשיכה לצבור נכסים דרך רשתות כלכליות מפוקפקות. מציאות זו העמיקה את תחושת הניכור גם בקרב קהלים שבעבר נחשבו לבסיס התמיכה המרכזי של המשטר. השחיקה הפנימית הזו תרמה להתפוררות מהירה של מערכי הנאמנות ברגע האמת.
בסופו של דבר, מתקפת המורדים, שהתקדמה במהירות מפתיעה, פגשה משטר מותש מבפנים, ללא נכונות להילחם עד הסוף. ברגע האחרון, לאחר "שהרגיע את אנשיו" והבטיח כי הכול בשליטה, בחר אסד לעזוב את המדינה ולמצוא מקלט ברוסיה – בעלת בריתו לאורך השנים. כך, ברקע אחד, הסתיים שלטון אכזרי ונפשע שנמשך עשרות שנים.
