בשנת 2025 נתפסו על ידי כוחות צה"ל ומשמר הגבול בקו התפר 6,807 שב"חים, אך רק נגד 405 מהם הוגשו כתבי אישום, נתון המהווה שישה אחוזים בלבד. המגמה הייתה דומה גם בשנת 2024, אז נתפסו 10,825 פלסטינים בקו התפר, ורק 334 מתוכם הועמדו לדין, שהם ארבעה אחוזים בלבד. המשמעות ברורה: במהלך המלחמה כ95 אחוזים מהשב"חים שנתפסים משוחררים ללא כל הליך משפטי.
הדיווח, שהביא דורון קדוש בגל"צ, מפרט שורת מחדלים של מערכת הביטחון שמובילים לנתונים המביכים הללו. הקושי הראשון הוא גיבוש תשתית ראייתית, שכן קשה להוכיח חד משמעית כי פלסטיני שנתפס בצמוד לגדר בצד הפלסטיני אכן התכוון לחצות אותה. בנוסף, קיים מחסור חמור בחוקרים ביחידות הרלוונטיות של המשטרה ומשמר הגבול.
בעיה מרכזית נוספת היא מצוקת המקום בשירות בתי הסוהר. מתקני ההשהיה והכליאה ביהודה ושומרון מצויים בתפוסה מלאה של מאה אחוזים ואפס מקומות פנויים, ולכן פעמים רבות עצורים משוחררים תוך זמן קצר פשוט כי אין היכן להחזיקם במעצר. מעבר לכך, ישנן בעיות תיאום בין הגופים השונים, ובעיקר מול משרד הביטחון. גורמים בכירים המעורים בנושא טוענים כי מאבטחי רשות המעברים של משרד הביטחון מאפשרים למסיעים לנסוע לדרכם מבלי לעכב ולמסור אותם למשטרה. בכיר בצה"ל האשים את אנשי משרד הביטחון וציין כי הצבא תופס רק את היתושים מבלי לייבש את הביצה.
עוד באתר:
התמונה המצטיירת היא של מערכת ביטחון חסרת אונים מול תופעת השב"חים, כאשר כל גוף זורק את האחריות למשנהו. לשב"כ אין עניין לחקור כי זו אינה עבירה ביטחונית, משרד הביטחון אינו משתף פעולה באופן מלא, למשטרה חסרים חוקרים, לשב"ס חסרים מקומות כליאה ולצה"ל חסרים כוחות בשטח. כפי שסיכם זאת דורון קדוש בגל"צ, מדובר בכישלון רב מערכתי ברור.
מדובר צה״ל נמסר: "צה״ל פועל בשיתוף כלל כוחות הביטחון למיגור תופעת הסתננות פלסטינים לתחומי מדינת ישראל ומשקיע משאבים רבים במאמץ זה". ממשרד הביטחון נמסר: "בכל אירוע שבו נתפס מסתנן, האירוע מדווח לרשויות האכיפה והמסתנן והמסיע מעוכבים עד לקבלת הנחיות מגורמי האכיפה".
