כולנו רוצים להיאחז בטוב, אך המציאות לעיתים כופה עלינו התמודדות עם אובדן פנימי. זהו מצב מורכב שבו אדם קרוב, שעד לא מזמן הכרנו אותו היטב, משתנה – קוגניטיבית, נפשית או התנהגותית – והשינוי הזה יוצר תחושה של "נוכח נפקד": הגוף נוכח, אך האישיות או היכולות שהכרנו כבר אינן כפי שהיו.
רבקי צין, פסיכולוגית בהתמחות שיקומית, מתארת את המצב הזה ומסבירה כי חשוב להכיר בכך שמדובר באובדן. "בפסיכולוגיה שיקומית, אנחנו מתייחסים לכל אובדן כמעט כמו אל אובדן של חיים", היא אומרת. ההכרה באובדן מאפשרת להתחיל תהליך של אבל, שמסייע להסתגל למצב החדש ולשמור על חוסן נפשי.
הפסיכולוגית מציינת כי שלבי האבל אינם תמיד לינאריים: הם כוללים הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון והשלמה. "לא מדובר בנוסחה מדויקת," היא מסבירה, "אבל חשוב להבין שכל שלב טבעי ומשפיע על ההתמודדות שלנו." תמיכה משפחתית היא מרכיב קריטי בתהליך. היא מסייעת לאדם לעבור את השלבים ומעניקה תחושת ביטחון וביטוי רגשי.
עוד באתר:
צין מסבירה גם על החשיבות של הבחנה בין סוגי השינויים. שינויים נוירודגרנטיים, כמו דמנציה או אלצהיימר, מחייבים גישה שונה מהתמודדות עם מצב יציב שנגרם, למשל, בעקבות שבץ מוחי. לדעת להגדיר את המציאות ולאפשר לאדם להתמודד עם המצב בצורה מותאמת, היא מפתח לשמירה על איכות חיים גם במצבים מורכבים.
הפסיכולוגית מדגישה, מודעות עצמית ולמידה על שלבי האבל מאפשרים למשפחה לסייע באופן נכון. "תמיכה משפחתית היא אחד הכלים החזקים ביותר להתמודד עם מצבי שינוי," היא מציינת. גם פנייה לאיש מקצוע כשצריך היא לגיטימית ואף מומלצת.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית "עניין משפחתי" בהגשת רחל פסטג ב'קול חי':
