בתוכנית 'ברוך שאמר' ב'קול חי', התייחס הגאון הרב ברוך שרגא, רבה של הגבעה הצרפתית וראש אבות בתי הדין בירושלים, לפרשת השבוע – פרשת תרומה. תחילה פתח הרב בפסוק: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". רש"י מפרש – "לי, לשמי". ומסבירים המפרשים: "וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם" – לשון מקח. מכאן רמז לתורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו". התרומה הכוונה לתורה.
הרב הסביר, שיש שלוש דרגות בלימוד התורה, הרמוזות בזהב, כסף ונחושת. זהב – זה מי שקובע עתים לתורה בקביעות מוחלטת, שום דבר לא מזיז אותו מהשעה הקדושה הזאת של לימוד תורה. כסף – זה מי שלומד, אבל כשמוצא סיבה או טרדה, דוחה את הלימוד תורה. נחושת – זה מי שבדרך כלל לא קובע עיתים לתורה, ורק כשנהיה חולה או חלש מגיע לשמוע שיעור. הרב הדגיש, כי השאלה הראשונה שנשאל אדם בעולם האמת איננה אם למד – אלא אם קבע עתים לתורה – הקביעות היא היסוד.
בהמשך עבר הרב לפסוק שמדבר על בניית המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בתוכו לא נאמר – אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. כל יהודי צריך להפוך את ביתו למקדש מעט על ידי שלושה תנאים: התנאי הראשון, שכל אחד מישראל צריך לייחד את הבית שלו לקדושה – "מאת כל איש". תנאי שני, "אשר ידבנו ליבו" – שקיום המצוות יהיה בשמחה וטוב לב. והדבר השלישי, שכל הנהגת הבית תהיה על פי התורה ללא שינוי – "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו".
עוד באתר:
הרב שרגא אמר כי כשם שבמשכן לא שינו אפילו פרט אחד מהציווי של ה', כך גם בית יהודי צריך להיות בדיוק לפי דרך התורה. ברגע שאדם מחליט שהוא קודש להשם – השכינה שורה בביתו.
ולבסוף התיחס הרב להבדל בלשון בין כלי המשכן לארון: בכל כלי המשכן נאמר "ועשית", ואילו בארון – "ועשו ארון". מדוע בלשון רבים? – משום שכתר תורה פתוח לכל. כתר כהונה שייך לאהרון, כתר מלכות לדוד – אך כתר תורה מונח ומוכן לכל מי שרוצה ליטול. לכן הארון, הרומז לתורה, נכתב בלשון רבים – להזמין כל יהודי להיות שותף בו.
לסיום, הרב אמר כי מי שזוכה לכתר תורה המעלה שלו יותר גדולה מכולם. ובירך, שבזכות לימוד התורה, נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית "ברוך שאמר" ב'קול חי':
