בוקר היום השני למלחמת שאגת הארי נפתח במציאות חדשה במזרח התיכון ובעולם כולו. איראן מתעוררת לבוקר שבו ראש הנחש איננו.במהלך הלילה פרסמו משמרות המהפכה הודעות אבל רשמיות שבהן אישרו באופן סופי את דבר מותו של הצורר עלי חמינאי והצהירו באיומים כי "ננקום ברוצחיו של המנהיג חמינאי באופן מוחץ והחלטי". בהודעה ניסו ראשי המשטר לשדר עוצמה כלפי חוץ וטענו כי "מותו של חמינאי רק יגביר את הנחישות של העם האיראני להמשיך בדרכו".
נשיא ארצות הברית טראמפ הגיב לאיומים הבוקר וכתב כי "עדיף לאירן לא לממש את איומה להכות חזק יותר היום, כי אחרת אנחנו נכה בהם בכוח שמעולם לא נראה כמותו".
מלחמת שאגת הארי: כל הדיווחים והעדכונים, המראות והקולות – באתר 'אמס' >>>
עוד באתר:
בזמן שהמשטר מנסה לאסוף את השברים נחשפים ממדי הפעולה המבריקה והקטלנית. על פי דיווח מיוחד בוול סטריט גורנל האמריקני, במשך שבועות ארוכים המתינו במודיעין של ישראל ושל ארצות הברית להזדמנות המתאימה ביותר להנחית את מכת המחץ. ההזדמנות הנדירה הזו הגיעה בשבת בבוקר, כאשר גורמי המודיעין זיהו לא רק פגישה אחת של בכירי הממסד הפוליטי והצבאי במתחם של חמינאי, אלא שלוש פגישות שונות שהתקיימו במקביל. הרגע הזה היה כה ייחודי וחד פעמי עד שהתקבלה ההחלטה לצאת למתקפה בלב טהראן בעיצומו של יום. מטוסי חיל האוויר הישראלי הטילו 30 פצצות עוצמתיות על מעונו של חמינאי והחריבו אותו עד היסוד.
בצמרת האיראנית ההלם הוא מוחלט. מועצת הממשלה מיהרה להכריז על אבל ציבורי למשך 40 יום ועל חופשה רשמית למשך שבעה ימים. עם עלות השחר נתלו דגלי הנקמה האדומים על המסגדים ברחבי המדינה, ומגישי החדשות בתקשורת האיראנית הממסדית נראו נחנקים מבכי בשידור חי בעת הקראת ההודעה על מותו של מנהיגם, בבחינת ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
לשכת הנשיאות האיראנית שחררה אף היא הודעה לוחמנית שבה נקבע כי "הפשע הגדול של חיסול חמינאי לא יישאר ללא מענה, ויהווה דף חדש בהיסטוריה של העולם האסלאמי". בשעה 4:20 לפנות בוקר פרסמו משמרות המהפכה איום מפורש ומיידי שבו הכריזו כי "בעוד רגעים תחל הפעולה ההתקפית ההרסנית ביותר בהיסטוריה של כוחות המשטר האיסלאמי של איראן".
מלחמת שאגת הארי: כל הדיווחים והעדכונים, המראות והקולות – באתר 'אמס' >>>
אך מול איומי המשטר ודמעות ההנהגה מתגלה תמונה שונה לחלוטין ברחובות. מיד לאחר מתן האישור הרשמי על חיסולו של חמינאי יצאו המוני אזרחים איראנים לחגוג ברחובות טהראן את מותו של הרודן שדיכא אותם ביד ברזל. שמחת העניים חצתה גם את גבולות איראן והגיעה עד לעיר חומס שבסוריה. שם יצאו ההמונים לחגוג את סוף שלטונו של האיש שתמך לאורך שנים ארוכות במשטר הדמים של משפחת אסד והיה אחראי באופן ישיר למותם של מאות אלפי אזרחים בסוריה. עבור רבים במזרח התיכון בוקר זה מהווה סגירת מעגל היסטורית ונפילה מפוארת של ציר הרשע.
