הגעגוע לצדיק תמיד היה שם דבר בעולם החסידות. לאורך ההיסטוריה התפרסמו סיפורים רבים בהם חסידים עשו הכל, כולל מעשים קיצוניים ביותר, בכדי לזכות להגיע לרבם בחיים חיותו, או לפקוד את ציונו לאחר הסתלקותו מן העולם.
זה בדיוק מה שמתרחש השנה עם הנסיעה המיוחדת לקברו של הצדיק רבי אלימלך מליז'ענסק בעיירה ליז'ענסק שבפולין. עם סגירת השמים בשל המלחמה עם איראן, החסידים המתגעגעים לא וויתרו, ומצאו את הדרך לעלות לציונו של ר' מיילך זיע"א.
המסלול אותו עושים החסידים, ארוך ומפרך, וכולו רק בשביל לזכות להיות 7 שעות בציון הקדוש להעתיר בתפילה על הכלל והפרט.
עוד באתר:
כתב 'אמס' התלווה למסלול הארוך, ומשתף אתכם הקוראים, במסע הארוך לציון הצדיק.
5:00 – טרם הפציע השחר, והאיר פני המזרח עד שבחברון, עשרות החסידים שנרשמו לנסיעה המיוחדת, כבר טבלו במקווה וצעדו ברחובות בני ברק ירושלים ובית שמש לעבר האוטובוסים שהמתינו במיוחד עבורם.
המסע לליז'ענסק – פרויקט מיוחד ב'קול חי' ו'אמס':
פרק ראשון: ממצרים לליז'ענסק: הטיסה הייחודית להילולא בפולין
פרק שני: בניגוד לציפיות: המטוס ממצרים לליז'ענסק התמלא
5:10 – האוטובוסים החלו "לנוע דרומה", לא בשל הוראת דובר צה"ל להימנע מתקיפת צהלי"ת כלשהיא ברחבי המזרח התיכון, אלא שמו פניהם לעבר מעבר הגבול טאבה שבאילת.
10:00 – עייפים קמעא, אך מלאי געגוע, ירדו החסידים מהאוטובוסים בצידו הישראלי של מעבר טאבה, ועברו אותו לצד המצרי, לא לפני ששילמו 120 שקלים טבין ותקילין לראש, עבור המעבר החוויתי בגבול היבשתי לשכנתינו הדרום מערבית.
11:00 החסידים נכנסו בשעריה של מצרים, את פניהם קיבלו בקרי הגבול המצרי, שדרשו מהם להסיר משקפיים, כובע חליפה וכיפה והחתימו את דרכוניהם עם חותמת מיושנת שמזכירה עידן אחר. חלקם התבקשו גם להוריד את הציצית, הלא ידוע שהמעצמה שנלחמת באיראן, שותלת שבבים בפלילי הציציות של אזרחיה בכדי לעקוב אחר הנשיא המצרי, למקרה ו…
12:00 לאחר מילוי פרטיהם האישיים על דף פשוט וישן, עידן אחר כבר אמרנו? מצאו את עצמם נוסעי המסע עומדים בתור לשלם שוב על חווית מעבר הגבול, אך הפעם בצד המצרי, 25 דולר לראש טבין ותקילין, אלא שהפעם משום מה, המצרים דרשו דולרים חדשים ומגוהצים, ללא קרעים, וזנחו את היצמדותם לעידן הישן והוותיק.
12:30 – בצידו המצרי של מעבר הגבול, המתינו לחסידים אוטובוסים עם לוחית זיהוי מצרית, שהובילו אותם לנמל התעופה הסמוך, מרחק 45 דקות נסיעה, כשסביבם הנהגים המקומיים מנסים בכל מאודם לשכנע את החסידים להתרווח במוניות V.I.P, תמורת 50 דולר. מרבית החסידים העדיפו כמובן את הנסיעה החינמית באוטובוס, הלא בכל זאת הם כבר שילמו כ 1000 דולר על כרטיס הטיסה שכללו גם את הנסיעה הזו באוטובוס המצרי.
14:00 – לאחר המתנה מתישה ומורטת עצבים בכניסה לנמל התעופה המקומי בטאבה שנראה יותר כמו חנות נעלים בפריפריה, המצרים ברוב אדיבותם נתנו לחסידים להיכנס אחד אחד, ישירות לתוך בידוק בטחוני מחמיר ששוב כלל הורדת הכיפה והנעליים. בנמל התעופה ישנם 6 עמדות צ'ק אין בלבד, 2 שימשו לטיסה ליוון 2 לטובת הצ'ארטר של החסידים, ו 2 נוספים המתינו למצרי שייאייש אותן. אגב, הן עדיין ממתינות.
14:30 – בשל 'גודלו' של שדה התעופה, החסידים נאלצו להמתין בחדר ההמתנה, טרם ניגשו לעמדת הדרכונים. בעמדת ההמתנה, קליטת אינטרנט לא הייתה, ומי שהיה חפץ בקשר עם העולם החיצון נאלץ להיפרד מ 2 דולר לטובת החנווני הבודד ב'דיוטי פרי' המקומי, שיפעיל עבורו נקודה חמה.
באיחור אופייני המריאה הטיסה לזאשוב משם ייסעו החסידים לליז'ענסק, לזכות להשטתח על ציונו הקדוש של רבי אלימלך זיע"א ביום היארצייט.
