החבר מספיד

"בחר להישאר עד הסוף בקו הגבול": בגליל נפרדים מפושקו

עמוס לוין, חברו של עופר (פושקו) מוסקוביץ' הי"ד, בהספד כואב: "אחד מהאנשים והעוגנים החשובים ביותר בקיבוץ" | לצד הכאב, הוא מדגיש את המחויבות להמשיך להיאחז בגליל, למרות המציאות הביטחונית

אבי מימרן

ד' בניסן תשפ"ו, 22/03/26 20:27 עודכן: 20:28

א+

א-

פושקו הי"ד, על רקע הזירה במשגב עם | צילום: באדיבות המשפחה, כבאות והצלה

האבל בקיבוץ משגב עם ובשאר יישובי אצבע הגליל כבד, לאחר הירצחו של עופר (פושקו) מוסקוביץ' הי"ד. בראיון למהדורה המרכזית ב'קול חי', חברו הקרוב עמוס לוין תיאר את התחושות הקשות באזור: "מאוד קשה כאן היום".

לוין, מהקיבוץ כפר גלעדי הסמוך, הכיר את פושקו לאורך שנים רבות. לדבריו, מדובר היה בדמות יוצאת דופן: "בחור בן 60 היום במותו, שהיה גם צלם, גם חקלאי, גם איש תקשורת… ובעיקר אחד מהאנשים והעוגנים החשובים ביותר בקיבוץ משגב עם".

מעבר לפועלו המקצועי, פושקו היה מזוהה עמוקות עם האדמה וההתיישבות. לוין סיפר כי הוביל יוזמות חקלאיות משמעותיות, כולל פיתוח מטעי אבוקדו, מתוך תפיסה של חיבור לקרקע ושמירה על הגליל. "אנחנו שומרים על משגב עם ועל הגליל כולו", כך נהג לומר.

לדבריו, פושקו לא נרתע מהמציאות הביטחונית המורכבת. הוא המשיך לפעול, לעבוד ולהסתובב באזור גם בתקופות מתוחות, מתוך תחושת שליחות עמוקה.

המציאות בצפון, כפי שמתאר לוין, רחוקה משגרה. תושבי האזור חיים בין אזעקות למקלטים, כאשר חוסר הוודאות מלווה את חיי היומיום. למרות זאת, לדבריו, אין ויתור על החיים במקום: "אנחנו לא מצפים לשלום שיבוא מחר בבוקר, אנחנו מצפים לביטחון שאפשר יהיה להמשיך לקיים את היישוב".

לוין מדגיש כי האחיזה בקרקע היא חלק בלתי נפרד מהתפיסה של פושקו ושל תושבי האזור: ההתיישבות, החקלאות והקהילה הם הבסיס להמשך החיים בגליל, גם תחת איום מתמשך. מבחינתו, זהו המסר המרכזי שהותיר אחריו חברו.

בסיום דבריו נגע לוין גם בחלום שלא הושלם: פושקו ביקש להעביר את המורשת החקלאית לדורות הבאים, אך לא זכה לראות זאת מתממש. "כולנו דומעים מצער ומכאב", סיכם בכאב, בעוד הקיבוץ כולו נפרד מאדם שהיה עבור רבים הרבה מעבר לחבר.

האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן: