בדבר אחד שגה אריה דרעי בתחזית הפוליטית שלו לגבי המשך דרכה של הקואליציה. בשיא המשבר מול הייעוץ המשפטי, דרעי ידע לנבא כי התקציב יעבור בקריאה ראשונה ושלישית, אך בנקודה אחת הוא פספס: דרעי העריך כי במקביל להעברת התקציב, הוא יוכל להציג "קבלה" לציבור שלו בכך שיעניש את נתניהו ויפזר את הכנסת – מה שלא קרה בפועל. חוק הגיוס ימשיך ללוות אותנו גם במושב הקיץ הקרוב עד הבחירות.
באשר לתקציב עצמו, הוא צפוי לעבור יחסית בקלילות ביום ראשון הקרוב (לאחר שהאופוזיציה ויתרה על 20 שעות דיון במליאה). למעט גולדקנופף וטסלר, כל המפלגות החרדיות צפויות להצביע בעדו. בקואליציה משוכנעים שגם מאיר פרוש יצביע בעד, לאחר שביום שלמחרת תאשר לו הקואליציה את "חוק מירון תשפ"ו" – חוק שספק אם אכן יאפשר עליה להר כמדי שנה, לאור המצב הביטחוני.
רוב הפרשנים הפוליטיים, רבים מהם מזוהים עם הימין, קבעו בחודשים האחרונים בנחרצות: "נתניהו לא רוצה בחירות באוקטובר. זהו תאריך הסמוך לשבעה באוקטובר, והוא חושש שהציבור יזכור לו את המחדל". הטיעון הזה אינו מופרך, ובלשכת נתניהו אכן בוחנים בימים אלו חלופות, בהן הקדמת פתיחת שנת הלימודים וקיום הבחירות כבר בחודש ספטמבר. עם זאת, נכון לעכשיו, זו אינה האופציה המועדפת.
עוד באתר:
בלשכת נתניהו סבורים הפוך מהנאמר באולפנים: מבחינת נתניהו, מערכת בחירות דווקא באוקטובר אינה "תזכורת למחדל", אלא הזדמנות פוליטית לעצב מחדש את הזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי. נתניהו שואף להגיע למועד זה כשהוא מציג "ניצחון מוחלט" או לכל הפחות שינוי דרמטי במפת האיומים, ובכך להפוך את יום השנה מיום של אבל לאומי ליום של תקומה והנהגה איתנה. האסטרטגיה ברורה: במקום לברוח מהתאריך, נתניהו רוצה "להשתלט" עליו ולהצטייר כמי ששינה את פני המזרח התיכון – בדיוק כשכולם היו בטוחים שהוא בדרך הביתה.
אינדיקציה נוספת לכך שנתניהו אינו ממהר "לפרק את החבילה" היא העובדה שהוא ממשיך לקדם את חוק הגיוס. לראשונה מאז החל המשבר מול הייעוץ המשפטי, הצהיר נתניהו השבוע כי מיד לאחר הפגרה יחוקק את החוק – בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של ועדת חוץ וביטחון. כזכור, ב"דגל התורה" עדיין מתעקשים על חוק שיעבור את מבחן בג"ץ, שכן אחרת אין בו טעם. אולם בשיחות סגורות טען נתניהו כי אם החוק יעלה להצבעה, "דגל התורה" לא תהיה זו שתפיל אותו, גם אם יעבור בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי.
