"ליל הסדר" לדוגמא נערך ע"י ארגון "ערכים" במקומות רבים ברחבי הארץ . בערב עורכים הדגמה מוחשית לכל סממני הסדר תוך הסבר מפורט ולימוד תכני ההגדה . בא' בניסן תשע"ג ערכנו בבית הכנסת 'היכל מרדכי' שבהרצליה פיתוח: "ליל הסדר לדוגמא" . בתחילת הערב נגשה אלי ט. בוגרת סמינר ערכים המתגוררת בקיבוץ ש. , ושאלה האם תוכל להקליט את מהלך הערב במצלמת וידיאו, לפשר תמיהתי היא הסבירה שמכיוון שאצלה בבית מזה עשרות שנים לא עורכים ליל הסדר , ילדיה אינם יודעים כיצד הוא נראה! השנה ברצונה לערוך אותו כהלכתו לכן היא מבקשת ללמוד כל פרט. בררתי בעדינות מה בקשר לבעלה, ותשובתה הייתה שהוא הבטיח 'לכבד' , כלומר לשבת בשולחן ולא להפריע…
כשהדגמתי את צורת 'ההסבה', הצביעה ט. ושאלה האם נשים גם מסיבות… עניתי שנפסק בהלכה שרק נשים "חשובות" מסיבות . והוספתי בהומור שהיא לבטח עונה על קריטריון זה… כי היא הלא 'עורכת' הסדר… ומלמדת את בני הבית את מצוות הלילה, אזי נראה שכדאי שתיסב לפחות שיראו וילמדו הבנים על מצוות זו. בסיום הערב היא בקשה ללמוד בפרוט את הלכות הפסח. ואכן היא קבלה הדרכה מארגון "ערכים".
יומיים לפני החג מתקשרת ט. ומספרת שהצליחה להכשיר את הבית , בני הבית ,למרות ריחוקם מהדת, שיתפו פעולה וסייעו. כעת היא מעוניינת לרכוש כלים חדשים ולהטבילם כדת . וכן לרכוש מוצרי החג, ט. מעונינת בהכשרים הכי מהודרים:" אם עושים סדר אז שיהיה הכי טוב!" מצות רחיים של יד… לא שרויה… וכו' וכן היא זקוקה לעשרים הגדות! עשרים?? כן, בע"ה תשתתף המשפחה המורחבת והיא לא רוצה על שולחן הסדר את 'הגדת הקיבוצים…', באותו היום היא הופיעה בג'יפ מאובק הישר לתוככי בני ברק, גם הג'יפ עבר הכשרה לפסח… והועמס בכל צרכי החג. בחנות שרכשה את המצות העניקו לה במתנה דיסק חסידי של שירי פסח המקוריים. ומאז עד לכניסת החג אלו היו הצלילים שנשמעו בבית.
עוד באתר:
עם סיום החג קבלתי מגב' ט. מכתב נרגש ביותר ובו היא מתארת את שהתרחש בביתה בליל הסדר: בני המשפחה המורחבת ישבו סביב השולחן הגדול והמפואר שערכנו :" בקשתי מאבי הישיש שיערוך את הסדר אך הוא סרב, בעלי גם הוא הצטרף לסירוב… בלית ברירה התיישבתי אני להסביר את הלכות הסדר, בני הבית שיתפו פעולה, וכך התחלנו באמירת ההגדה, אבי ישב לצדי מהורהר, למרות טבעו הסוער הוא לא פצע את פיו. כשהגענו לבן הרשע שבארבעת הבנים, ביקש אבי לומר מספר מילים, הוא פתח את דבריו ברעד ואמר : "אני הוא הבן הרשע!" וכאן החל בסיפורו האישי שלעולם לא נחשף בפנינו:
גדלתי בבית חסידי בפולין, ימים אלו היו ימי טרום מלחמת העולם השנייה. הורי היו יראים ושלמים, הם מסרו את נפשם לחינוך צאצאיהם. אך למצער התחברתי לנערים פרקי עול, נחשפתי לעיתונות קלוקלת, עיתונים שלעגו ובזו לכל דבר שבקדושה, בעיקר עשו צחוק מדקדוקי המצוות סביב חג הפסח, ליצנות זו חלחלה כארס של עכנאי בליבי, הייתי אז בגיל חמש עשרה, מבחוץ עדיין נראיתי כירא שמים, רק מבחוץ… והנה עם התקדש ליל הסדר, אבי יושב בראש השולחן, אימי ואחיותיי סביב השולחן ואני , הבן היחיד, התבקשתי שוב לשאול את ארבע הקושיות, ואז במקום לשאול את השאלות המקוריות שאלתי את שאלת הרשע… בתוספת נופח של דברי הליצנות הנוראים שקראתי… הורי היו בהלם ובתדהמה! נעתקו המילים מפיו של אבי! אימי פרצה יחד עם אחיותיי בבכי נורא, ואני קמתי מהשולחן בצחוק מתגלגל , והלכתי לישון. בסלון השתררה שתיקה ,התדהמה הייתה גדולה, אבי התעשת ראשון , הוא בקש מאחותי הקטנה הי"ד לשאול מה נשתנה, ענה את התשובות במתיקות כפי שהיה רגיל. ואז לכשהגיע אל הבן הרשע… הגביה אבי את קולו ואמר: "הבן הרשע גם כשהוא מזלזל ובז לכל דבר שבקדושה, אל לנו להתפעל מדבריו , שכן הוא שבוי בקליפת היצר הרע. עלינו לעזור לו לצאת מהשבי, מהי אותה עזרה? דמעות ותפילות! נתפלל ונבכה שלא ניגע לריק, שעמלינו לא יהיה לשווא , שבנינו יזכה לשוב בחזרה אל המקום שממנו בא." דברים אלו הכעיסו אותי עד מאד! אני שבוי בקליפת היצר ?! אני חופשי! אני מתקדם! אתם השבויים בתפיסת עולם של השטייטל הנושן והמיושן. יצאתי בזעם מהבית חברי חיכו לי ברחוב, ויצאנו להתהולל. חזרתי לבית לפנות בוקר. הורי היו נראים כאבלים שחרב עליהם עולמם.
אבי ישב עמי לשיחה נוקבת וקרא לי לחזור בי, אך אני גמרתי אומר להפנות עורף לדרך התורה . אבא הביט בי במבט חודר ואמר: ראה בני, אני קבלתי מאבי את לפיד האש של תורת ישראל, אבי קיבל זאת מאביו וכן הלאה הדרך עד מעמד הר סיני, שלושת אלפים ושלוש מאות שנה הלפיד עובר מאב לבן, אימא ואני השתדלנו להעביר לך את הלפיד כמתכונתו ללא כל שינוי, שפכנו ים של דמעות כדי שתגדל ירא שמים, עשינו כל שביכולתנו שתצמח ותגדל להיות: " ערלעכער איד " – יהודי ישר, אני מבקש ממך תשתדל להיות כזה. תעביר את הלפיד הלאה, אני מאמין שכך זה יקרה, איני יודע מתי , אך זה יקרה! כי למדונו חז"ל שדמעות לא שבות ריקם!!.
נשארתי אדיש וקר אמרתי לאבא ביובש: מושגים אלו השתנו, הלפיד המיושן שלך כבר לא מעניין, היום יש את היהודי העברי החדש ציוני וחופשי, על זה תהיה גאוותך! אבי ממש לא שוכנע מהדברים… ואמר: אולי בחיי אולי אחרי מותי, אתה עוד תראה שהיהדות הישנה והעתיקה תנצח! כי אין יהדות אחרת.
למחרת הפסח התארגנו החברים לעלות לארץ ישראל. גורמים 'שונים' סייעו לנו לרכוש כרטיסים לנסיעה. האוניה אמורה הייתה להפליג לחופי קפריסין ומשם להמשיך לארץ ישראל. נפרדתי מהורי, על הפרידה הכאובה איני מסוגל לדבר כעת. הגענו בדרך לא דרך לארץ ישראל, היינו בין מקימי המדינה, את הפאות החלפתי בבלורית, את הבגדים השחורים החלפתי בבגדי חאקי, עבדנו קשה, ייבשנו ביצות. בנינו בתים.
ואז הגיעה השמועה על פרוץ מלחמת העולם השנייה, השמועות הנוראיות התגנבו לאוזנינו, כאבתי עד מאד למשמע העדויות על עקידת משפחתי היקרה הי"ד ועל חורבן מולדתי. בטיפשותי לא הבנתי איך היהודים 'הסכימו' ללכת "כצאן לטבח" אני, חשבתי לעצמי, הייתי לוחם… עושה מרד… ומת מוות של גיבורים… זעמתי זעם רב על הורי וקהילתם שלא נלחמו. אמרתי לעצמי כמה צדקתי שגמרתי אומר להיות יהודי חדש, 'פייטר', חזק, עוצמתי, וגאה, שאותו לא ירמסו לעולם.
האמנתי ברעיון "הקומוניזם" הקמנו קיבוץ בצפון לאור אידאולוגיה זו. המשפחה שהקמנו הייתה חילונית חרדית… כלומר דאגתי וחרדתי שלא יהיה בבית שום סממן יהודי מיושן… נס שנולדו לי רק בנות שלא הייתי צריך להתלבט על ברית מילה… כשאת היית קטנה ערכנו סדר קיבוצי כשעל השולחן היו לחם ובירה, שרנו את שירי האביב מתוך 'הגדה הקיבוצית' הכול היה נראה כה נפלא. ניצחתי את אבי הי"ד.
אך הנה ,יחד עם קריסת המפעל הקיבוצי , התברר השקר הגדול של הקומוניזם. הילדים זנחו את הרעיון שעליו נלחמנו . אין יותר אירועים קיבוציים כמו ליל הסדר או הבאת ביכורים… התחלתי להבין שדרכינו קוצים, כפי הידוע לכם בת אחת שלי עזבה את הארץ עם בעלה הנוכרי… האחרת לא רוצה להינשא… רק את ואחותך הקמתם משפחות. בך ביתי הגדולה הייתה גאוותי.
כשהזמנת אותי הערב , לא הבנתי למה כוונתך, הלא הסדר הקיבוצי נשכח זה עשרות בשנים, ולסדר היהודי של פעם בטח את לא מתכוונת… תמהתי מה את מתכננת לערב הזה. אך כשהגעתי וראיתי את מצות היד הישנות והעתיקות, את החריין, את הכרפס, את הזרוע הצלויה, כמעט שחשבתי להתעלף! האם אבי ז"ל צדק?! והנה אני יושב ושומע את המשפחה שרה את השירים ששרנו בבית הורי בעגה החסידית…חשבתי שאני יוצא מדעתי… לילה שלם את מדברת בחרדית… האם כל זה בעצם מבשר לי שאת חוזרת בתשובה… אל היהדות הישנה שממנה ברחתי?!"
אבא ישב לצידי ומחה את זיעתו ,לא ריחמתי… עניתי לו בעוז: "אבא, סבא צדק וניצח! קבלתי את הלפיד מהידיים הקדושות שלו …" אך אני מעדיפה לקבל אותו מהידיים שלך… שבעים שנה הלפיד מחכה שתעביר אותו הלאה! אבי שב לשתיקתו. המשכנו עם הסדר עד תומו.
פסח תשע"ד, ליל הסדר בקיבוץ ש. , בראש הסדר יושב יהודי קשיש בלבוש לבן כשכיפה גדולה על ראשו ועורך את הסדר בדיוק כפי שאביו ערך: מצות יד, לא שרויה, הגדות עתיקות יומין. השירה היהודית כמו מפעם הדהדה ברחובות הקיבוץ, והעידה יותר מאלף עדים התגשמות חזון הנביא : "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם"
חג פסח כשר ושמח.