זו לא טעות – חג הפסח בפתח, ועם ישראל נמצא בעיצומן של ההכנות לחג- הכשרת המטבח, בישולים לליל הסדר, רכישת כלי בית חדשים ועוד. אבל לומדי הרמב"ם היומי במסלול שלושה פרקים מתעסקים כעת דווקא בהלכות בניית סוכה.
לפי סדר הלימוד של הרמב"ם היומי, במסגרתו מסיימים הלומדים את חיבור "משנה תורה" לרמב"ם (כלומר את הלכות התורה כולה) בפחות משנה אחת, אתמול הם סיימו לעסוק בהלכות "חמץ ומצה" (הלכות פסח), והיום, הם כבר צוללים עמוק לתוך הלכות סוכה. כך יוצא, שדווקא בפרוס עלינו חג המצות – עוסקים הלומדים בהלכות חג האסיף.
אפשר לתמוה: "הכיצד?! זה מה שיש לעסוק בו בערב חג הפסח? הרי זה בכלל לא קשור לעכשיו…"
עוד באתר:
אקטואליה זמנית מול אקטואליה נצחית
אלא שאולי מסתתר פה מסר נוקב עבורנו: אנחנו רגילים שהאקטואליה שלנו היא מה שמתרחש כעת. בימים אלו, כולנו בהולים אחר עוד מבזק חדשות על המתרחש באיראן. כולנו רוצים לשמוע על ההפצצות שעורכים טייסינו הגיבורים שם, ועל המתרחש בגזרות המלחמה השונות.
ביום שאחרי המלחמה, כולנו נרצה לשמוע על משהו אחר שקורה "ממש עכשיו", וכבר פחות יעניין אותנו כצרכני תקשורת, מה שהיה. כמו שאומר הפתגם הידוע: "עם העיתון של אתמול- היום עוטפים דגים בשוק".
זה כמובן הגיוני לחלוטין. אין בכך פסול, זה טבע האדם. יש בכך גם ערך רב מעבר לסיפוק יצר הסקרנות שלנו, ערך של חיבור למה שעובר על עם ישראל, שהוא דבר עצום. אבל, כנראה שהסיבה המרכזית שבשלה אנו צורכים חדשות בימים אלו- אינה תחושה עמוקה של חיבור לעם ישראל… זה פשוט מעניין אותנו, כי זה קורה עכשיו ומרגיש הכי רלוונטי שיש.
אבל, אל לנו לשכוח שיש עוד ממד של אקטואליה: אקטואליה של נצח. אקטואליה שכמו שהיא נכונה לעבר, כך היא נכונה להיום, וכמו שהיא נכונה להיום- גם בעתיד, היא תהיה נכונה בדיוק באותה המידה.
לממד הזה של האקטואליה הנצחית קוראים תורת ישראל. מי שמחובר לתורה ועוסק בה- מחובר לנצח, וכמו שאומר הרמב"ם בי"ג עיקרי האמונה: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ".
בתוך המציאות שלנו כיום, זה עלול להרגיש כאילו לקרוא בערב פסח תשפ"ו כתבה על המתרחש באיראן זה הדבר הכי "אקטואלי", ולעומת זאת ללמוד הלכות סוכה – ממש לא.
אך, ההפך הוא הנכון.
הלכות חג הסוכות שאני לומד היום ברמב"ם היומי, יהיו אקטואליות גם בעוד שנה, וגם בעוד אלף שנה.
גם כשיגיע הרובוט שיעשה בשבילי הכל, ולא אצטרך לדעת שום דבר טכני- את התורה אצטרך להמשיך וללמוד. את הלכות חג הסוכות אצטרך לדעת, גם כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה, וגם, כמובן, בשביל לדעת את הלכות סוכה הלכה למעשה. זה לא ישתנה, מהסיבה הפשוטה: כי זה נצחי.
השפעה על שדה הקרב
ויש עוד נקודה משמעותית שהפער הזה מחדד: כשאני קורא חדשות, כשאני מחובר לאקטואליה של היום, האקטואליה הזמנית, כי זה "מה שמעניין"- אני לא באמת משפיע על המציאות. זה לא שבזכות הכתבה שקראתי עכשיו על פעולה כזו או אחרת- צה"ל ינצח. אבל, כשאני מחובר לאקטואליה הנצחית, כשאני פותח את ספר "משנה תורה" ולומד הלכה- לא רק שקניתי ידע שרלוונטי לנצח, אלא גם השפעתי ממש על המתרחש בשדה הקרב! הכוח הרוחני של התורה שלמדתי- מוסיף כוח ללוחמינו האמיצים, לכוחות הביטחון ולכל עם ישראל במאבק מול הרשע- "תורה מגנא ומצלא". אנחנו יודעים את זה, אבל חשוב לשנן ולחזור על זה שוב ושוב- אל מול המשיכה הטבעית שלנו אל החדשות וה"עדכונים".
אז לומדי הרמב"ם היומי היקרים, אשריכם! אשריכם שאתם עוסקים באקטואליה האמיתית, אקטואליה של נצח, שלא רק ממלאת אתכם בידע רוחני, אלא גם נותנת כוחות לעם ישראל לנצח במלחמה, ובעצם: יוצרת את האקטואליה של היום.