"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה…": אחרי שפגשנו את החכם, את המרדן ואת התם – אנו מגיעים אל הדמות השקטה ביותר סביב השולחן: הילד שאינו יודע לשאול. לא זה שאין לו שאלות – אלא זה שאינו יודע, איך להביא אותן אל העולם.
חלק ד' – הילד שאינו יודע לשאול: הקול השקט שמחכה שיפתחו לו
מי הוא הילד הזה שלא שואל?
- הוא ילד שמתקשה לבטא צורך.
- מתקשה לנסח שאלה.
לפעמים הוא מפחד להישמע טיפש. לפעמים הוא התרגל שלא מקשיבים לו. הוא יכול להיות חכם מאוד, רגיש מאוד, עמוק מאוד. אבל הדלת סגורה – והוא מחכה שמישהו יפתח אותה.
- הילד החכם: מתנה גדולה שזקוקה ליד מכוונת ולב מבין
- "אחד רשע" – הילד המרדן: הכוח שזקוק למסגרת ואמון
- הבן התם: למה 'מה זאת' היא השאלה הכי עמוקה בליל הסדר
עוד באתר:
למה הוא לא שואל?
לא כי לא אכפת לו, לא כי אין לו מחשבות. אלא כי הוא לא יודע איך לנסח, איך לפתוח, איך להעז. לעיתים הוא זקוק למבוגר, שייתן לו את המילים הראשונות.
בכיתה:
- הוא לא שואל גם כשהוא לא מבין.
- אינו מבקש עזרה.
- כמעט לא משתתף.
- הוא עלול להיעלם בתוך הכיתה.
הוא יושב, מקשיב, ולעיתים גם מבין, אך אינו מבטא את עצמו. וכך, בלי כוונה, הוא נשאר מאחור.
תפקיד המורה:
- לפנות אליו באופן אישי.
- לשאול אותו שאלות פתוחות.
- לעודד כל ניסיון דיבור מצדו.
- ליצור סביבה בטוחה מטעויות.
כאשר המורה נותן לו זמן, סבלנות ומקום – הילד מגלה לאט לאט את קולו.
מול החברים – הקושי עמוק יותר:
- הוא עלול ללכת אחרי החזקים.
- להסכים, גם כשלא טוב לו.
- לא להביע דעה.
- להיפגע מבלי לספר.
לכן יש הצורך:
- לחזק את כושר הביטוי שלו.
- לתרגל הבעת רגש.
- לתת לו תפקידי הנהגה קטנים.
- לשקף לו את חוזקותיו.
המטרה היא: שהשתיקה לא תהפוך לשקיפות.
בבית:
הוא לא ישאל למה, לא יתווכח, לא ידרוש. אבל לפעמים – דווקא הוא הכי צריך.
הוא זקוק ל:
- זמן אישי.
- שאלות מכוונות ועדינות.
- עידוד לשתף.
- תחושת ביטחון מוחלטת.
במקום לשאול: "למה אתה שותק" – נשאל:
- "מה הרגשת היום?"
- "איך היה לך בבית הספר?"
- "יש משהו שרצית לשאול ולא ידעת איך?"
שאלות כאלה פותחות לב.
מול האחים:
לעיתים יפנה להם מקום, יוותר, יסכים. לא תמיד כי טוב לו – אלא, כי אינו יודע לבקש אחרת.
תפקיד ההורים הוא:
- לשים לב גם לשקט.
- לא להניח שאם אין תלונות – הכול בסדר.
- ללמד אותו מילים לרגש.
- לעזור לו לבנות קול פנימי.
ללמד את הילד, שהשתיקה שלו יכולה להיות משמעותית, כי יש ילדים שמדברים כדי להיראות, ויש ילדים ששותקים כדי לא לטעות.
מה הוא באמת צריך?
הילד שאינו יודע לשאול, לא צריך קודם כל תשובה – הוא צריך הזמנה. לפעמים המשפט החשוב ביותר בהגדה הוא: "את – פתח לו." יש ילדים שלא שואלים – אבל מחכים שישאלו אותם.
המסר של הילד שאינו יודע לשאול להוריו בליל הסדר הוא עוצמתי:
- תפתחו לי!
- תשאלו אותי!
- תנו לי אומץ לדבר!
- אני לא שואל – לא כי אין לי מה לשאול, אלא, כי אינני בטוח שיש מי שיקשיב.
הוא מבקש שיראו אותו, שיאמינו שיש לו עולם פנימי, שיזמינו אותו החוצה.
לסיכום:
ארבעת הילדים: החכם, המרדן, התם ושאינו יודע לשאול, יושבים סביב שולחן אחד: אחד שואל הרבה – אחד מתווכח. אחד שואל בפשטות – ואחד שותק. אבל כולם רוצים קשר. והחכמה הגדולה של הורים ומורים היא, לדעת שלכל ילד, צריך לפתוח דלת אחרת.
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל: [email protected]
