בראיון מטלטל בתוכנית 'ואמונתך בלילות' בהגשת הרב נחמיה רוטנברג, התארחו מאיר ואורלי ברוכים – הוריו של סמל ראשון יוסף איתמר ברוכים הי"ד, שנפל בשדרות כתוצאה מנפילת טיל, ב-8 לאוקטובר למניינם. לשיחה מרתקת על דמותו של בנם, רגעיו האחרונים וסיפור נפילתו.
איתמר, כך מספר אביו, היה אדם של אור: "הוא היה נכנס לחדר, דבר ראשון מחייך", מתאר מאיר, ומוסיף: "כולם היו נשבים בקסם של החיוך שלו". גם כשהיה צריך לחזור מבית לבסיס הוא היה שמח: "טוב לי, אבא, טוב לי, אני עושה תפקיד חשוב".
בבוקר ה־7 באוקטובר, איתמר מבין מיד את גודל השעה. הוא חוזר הביתה, אורז במהירות, ודוחה כל ניסיון לעכב אותו: "אני חייב, חייב, חייב ללכת, זו מלחמה, צריכים אותי", הוא אומר. אורלי, אמו, מלווה אותו ברגעים האחרונים: "אני זוכרת בדיוק איזו יד נגעה בו ואיזו נשיקה נתתי". רק בדיעבד מתברר כי ידע שייעדו אותו לשדרות – אך בחר לא להדאיג. החיבוק הזה, האחרון, נחרט לנצח.
עוד באתר:
ביום שלמחרת מתקבלת הודעה לא ברורה: "הבן שלך נפצע". בלי מידע מסודר, ההורים יוצאים למסע חיפושים בין בתי חולים. "מבחינתי, נפצע זה מספיק", אומר מאיר. שעות של חוסר ודאות מסתיימות בהגעת נציגי צה"ל עם הבשורה הקשה. מאותו רגע, כפי שמתאר מאיר: "נכנסת לעולם שלך, אני זוכר את עצמי עובד על אוטומט". הזמן כאילו נמחק, והחיים נחלקים לשניים – לפני ואחרי.
דווקא מתוך הכאב, מתגבשת אצל מאיר תפיסה עמוקה של אמונה. הוא משתף ברגע מכונן בתפילה: "אני אומר 'מודים' ולא מבין – על מה אני מודה?". התשובה מגיעה בהמשך: "גם במלחמה הקשה ביותר, קיימת ברכה". אורלי מוסיפה נקודת מבט מטלטלת: "אם היו שואלים אותנו – היינו בוחרים שוב באיתמר ל־20 שנה". יחד, הם מבקשים להעביר מסר חד לכל מי שמקשיב: להוקיר את מה שיש. "תודו על מה שיש לכם, אתם לא מבינים מה יש לכם". בתוך החושך, הם מצליחים להדליק אור.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'ואמונתך בלילות' ב'קול חי':
