הוא היה הגאוותן הכי גדול בעיר… כולם הכירו אותו…
חס ושלום אם לא היה מקבל בבית הכנסת בשבת קודש את העלייה שרצה הייתה מתפתחת מהומת אלוקים..
לא ידעו מה לעשות איתו, חלי'פה, אדם כבן 70 לחייו עבר הרבה בחיים, שתמיד היה חושב שכל דבר בעולם הוא שלו, ואין מה לדבר איתו..
עוד באתר:
עד שיום אחד רב הקהילה החליט, שהדבר לא יכול להימשך יותר, וקרא לו לשיחה, שבסיומה חלי'פה, שכל כך כיבד את הרב, החליט שזהו די אני איש מבוגר, עברתי בחיים ודבר זה לא יכול להימשך…
מה הרב אמר לו?
בואו נלמד יחד את פרשת השבוע המחוברת שלנו וננסה לרדת לעומקם של דברים: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלוהיכם" (ויקרא כב,כג).
והשאלה כאן מתבקשת – שהפסוק פותח בלשון 'ובקצרכם' שזהו רבים, ומיד עובר ללשון יחיד של "פאת שדך"?
בשאלה הזו התקשה בעל ה"תפארת יונתן" רבינו יהונתן אייבשיץ זצוק"ל זיע"א והוא מתרץ דברים נפלאים ביותר:
"הנה פתח בלשון רבים 'ובקצרכם' וסיים בלשון יחיד 'לא תכלה פאת שדך' כי באמת יש לעני חלק בשדה כפי שיעור הניתן לו כי לה' הארץ והוא נתן אותו לעשיר על תנאי שיהיה לעני חלקו בו כפי אשר קצב פאה ולקט וכדומה. אמנם מי שאין לבבו שלם לא ידומה כן וחושב שהכל שלו הוא, ויאמר בליבו מה לי להניח משדה אשר טפחתי וריביתי בו [טענות ידועות כגון "הכל שלי, מדוע שאחלוק עם אחרים"?] לעני אשר אין לו טורח ויגע בו, ולא ידע שיש לעני זכות בו כמוהו, וזהו שאמר הכתוב 'ובקצרכם' לשון רבים כי באמת גם העני שותף בו, 'לא תכלה פאת שדך' כי תחשוב שהוא לך לבד ואם כן מה לעני חלק וזכות בו".
אני יתן ברשותכם תיאוריה, אדם עכשיו הצליח לעשות איזה שהוא אקזיט עסקי גדול של 2 מיליון ש"ח רווח מעסקה אשר עבד עליה קשות במשך תקופה ארוכה, הוא בראשו אומר: "ב"ה כמה עבדתי על זה קשה, הכל שלי"!, כאן נכנס הקב"ה לתמונה ואומר לך: "בני יקירי, עוד לפני שהרווחת את העסקה אני כבר שמתי בתוכה חלק שתצטרך לתת ממנו לעניים, כי חלק גדול מהעסקה שלך כבר שייך לעניים, ציויתי בתורתי על גמילות חסדים, ולא רק ציותי אלא גם שמתי את העני שותף איתך ביחד, וכמו שאם יש שותף צריך לתת לו חלק מהרווחים שלך, לגמול איתו איזה שהוא "חסד" המגיע לו על פי דין ולא להיות גאוותן ולומר הכל שייך לי, ככה תכניס את זה טוב טוב לראש, ותזכה לבטחון חזק בי, ולכן סיים הפסוק "אני ה' אלוהיכם", שגם אם יהיה לך שאלות תדע שאני ה' אלוהיכם, אני איתך בכל עת ובכל זמן..
תשמעו סיפור מה זה דוגמא אמיתית של גמילות חסדים מחד ואמונה תמימה בהקב"ה מאידך (מידות טיש חלק א' עמוד 525): "יום אחד היה ר' יהודה בן עטר רבה של פס, בדרכו מבית המדרש לאחר שעות ארוכות של עסק התורה, ופנה לשוב לביתו כדי לסעוד מעט ולשוב לתלמודו, כשעבר ליד חנותו של יהודי פשוט אחד מוכר פחמים, עצרו הלה ואמר לו: "רצוני לילך הביתה ולאכול, אולם קשה עלי לסגור את החנות, שכן שקים גדולים של פחמים עומדים סמוך לדלת, וחס אני על הטרחה הגדולה של הכנסת השקים פנימה עשה נא עמדי חסד ועמוד כאן במקומי בחנות להשגיח עד שאשוב מביתי, כי רעב אנכי", נענה לו הרב במאור פנים, ואמר לו "לך בני ואכול בשמחה את לחמך ואני אעמוד כאן על משמרתי", עמד ר' יהודה בחנות ושינן את תלמודו ולפתע עבר שם ר' יעקב בן צור, שיהיה מגדולי החכמים בעיר וכונה היעב"ץ, השתומם ר' יעקב לראות את ר' יהודה עומד בפתח חנות הפחם, ושאל בתמיהה: "מה לך פה"? וכשרבי יהודה סיפר לו על הפחמי שזיכה אותו במצוות גמילות חסדים, חרה אפו של היעב"ץ ואמר: "עז פנים הוא סכל זה"!, אולם ר' יהודה הרגיע את רוחו ואמר: "וכי גדול אני מרבנו הקדוש ר' יהודה הנשיא שאמר על עצמו שכל מה שיבקש ממנו אדם יעשה לו, כוונתו ודאי אפילו לשמור על חנותו של פחמי, ואם רבן של ישראל היה עושה כן, על אחת כמה וכמה אני עבדו צריך לגמול חסדים, נהנה היעב"ץ מדבריו הנפלאים של רעהו הגדול והתפעם מאצילות רוחו! והלוואי שנזכה ולו לפרומיל מהנהגה מרוממת זו!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת בני יקירי ואהובי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו
