במרכז המתיחות העולמית עומד מצר הורמוז, רצועת ים צרה שדרכה עוברת חמישית מאספקת הנפט העולמית. אולם מעבר לחשיבותו הגיאופוליטית, המילה "הורמוז" נושאת מטען היסטורי ורוחני עמוק המלווה את עם ישראל אלפי שנים. הורמוז הוא גלגול שמה של האלוהות הטובה בדת הפרסית העתיקה ("אהורא מזדא"), המייצגת את תפיסת ה"דואליזם" – האמונה כי בעולם שולטים שני כוחות מקבילים, אל טוב ואל רע, הנאבקים זה בזה ללא הפסק. תפיסה זו, כפי שמסביר הרב שניאור אשכנזי, היא האנטיתזה המוחלטת לאמונה היהודית באל אחד השולט באור ובחושך גם יחד.
רבי עקיבא נחשב ללוחם המרכזי בתודעת "שתי הרשויות". בשיא תקופת ספירת העומר, כשאיבד 24,000 מתלמידיו במגפה, הוא ניצב בפני המבחן האמוני הגדול ביותר. על פי התפיסה הפרסית, היה עליו להסיק כי "כוח הרע" ניצח, אך רבי עקיבא הוכיח אחרת. בלג בעומר, היום שבו פסקו התלמידים למות, הוא לא שקע בייאוש אלא קם והקים עולם תורה חדש עם חמישה תלמידים. עבורו, השבר לא היה עדות לכוח זר, אלא "חרישה" – פעולה כואבת הכרחית שנועדה להצמיח קומה רוחנית גבוהה ומתוקנת יותר.
בספר "כלי פז" של רבי שמואל לניאדו, מחכמי צפת במאה ה-16, מופיע פירוש מרתק לפסוק בישעיהו העוסק במלחמה בבצרה. לניאדו מציין כי באזור המפרץ קיים מקום בשם הורמוז, וייתכן שדווקא שם תתרחש המערכה האחרונה לפני ביאת המשיח. המאבק במצר הורמוז הפיזי מסמל, לפי גישה זו, את הכרעת ה"סטרא אחרא" – אותו כוח המבקש להפריד בין הטוב לרע ולערער את האמונה בהשגחה אחת כוללת. הניצחון על התפיסה הזו הוא התנאי למעבר מהחורבן אל הגאולה.
עוד באתר:
המסר המרכזי העולה מהחיבור בין האירועים הוא היכולת למצוא את האור בתוך החושך. כשם שרבי עקיבא ראה בשועלים המהלכים על חורבות בית המקדש הוכחה לכך שגם הנבואות הטובות יתגשמו, כך נדרש האדם המאמין לראות בכל ירידה צורך לעלייה. המלחמה במצרי הורמוז, מעבר להיותה מאבק על שליטה בנתיבי שיט, מהווה תזכורת למאבק התודעתי על האחדות בעולם – הידיעה שגם ברגעי משבר ושבירה, מדובר בשלבים בדרך לבניין חדש וגדול יותר.
