הילדים כראי לנפש: הטעות שגם הורים אוהבים עושים

פרשת במדבר חוזרת אל הטרגדיה של נדב ואביהו, בני אהרון שמתו בהקריבם "אש זרה". התורה מציינת פרט שנראה לכאורה טכני: "ובנים לא היו להם". בעוד שהפשט מסביר זאת כסיבה לכך ששושלת הכהונה עברה לאחיהם, רבי אליעזר בגמרא מציע זווית מהפכנית: לו היו להם בנים, הם לא היו מתים.

ה"חתם סופר" זצ"ל מעניק לטענה הזו עומק פסיכולוגי וחינוכי מרגש. לטענתו, הילדים שלנו הם ה"מראה" המדויקת ביותר שקיימת עבורנו. הם מאלצים אותנו להסתכל פנימה, לזכך את המידות ולתקן עיוותים בחשיבה.

נדב ואביהו היו נשמות גבוהות ביותר, אך ייתכן שדווקא הגדלות הזו הובילה ל"שכרות" רוחנית ולחוסר גבולות בעבודת השם. לו היו להם ילדים, הם היו נאלצים "לנחות" אל המציאות. הצרכים של הילד, התנהגותו והשיקוף שהוא מעניק להורה, היו מדריכים אותם ומעוררים אותם לתשובה ולתיקון עצמי. בנים לא היו להם, ולכן הם החמיצו את ההזדמנות להבין את טעויותיהם דרך עיני הדור הבא.

עוד באתר:

אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם

המחבל שתועד בחטיפת הילד חוסל בתקיפה מדויקת

קובי פינקלר

המשבר מחריף

ניצבים מזהירים מחוסר בהירות לקראת שיירת המחאה

גדי פוקס

עד כאן!

קידוש ה' עצום: מחאת הרכבים מתפזרת | מתעדכן

פנחס בן זיו

אבל כבד

ברוך דיין האמת: המקובל רבי רחמים עטיה זצ"ל

נתי קאליש

בעידן המודרני, הורים רבים נתקלים בסיטואציה כואבת: ילדים מבוגרים שפותחים "תיבת פנדורה" ומטיחים בהוריהם ביקורת חריפה על האופן שבו גודלו. האינסטינקט ההורי המיידי הוא התגוננות או התקפת נגד: "איזו כפיות טובה!", "הקרבתי עבורך הכל!", "אתה יודע איך אני גדלתי?".

אולם, הלקח מנדב ואביהו מלמד שתגובה זו היא החמצה. הכאב של הילד – גם אם הוא נראה מוגזם או לא מוצדק ב-100% – הוא הזדמנות פז לתקשורת פנימית. במקום להדוף, עלינו להיות סקרנים: למה אני מרגיש מאוים? מה הפצע בתוכי שהביקורת הזו חשפה? הקשבה אמיתית לילד כואב היא הדרך היחידה לשקם את ה"דביקות" והקשר המשפחתי.

אבחנה דקה ומטלטלת עולה בשאלת הטיפול בילדים מאתגרים (כמו אלו המאובחנים ב-ODD). לעיתים קרובות הבעיה אינה בתוך הילד, אלא בתוך ה"קשר" שבין הילד להורה. כמו צמח שזקוק לאור שמש כדי לצמוח ולא מפתח "הפרעת התנגדות" בכוונה, כך ילד זקוק לחום ולביטחון רגשי.

סיפור מרגש מביא את דברי הרבי מלובביץ' למחנך שהודה כי הוא מתפרץ בכעס על ילדיו ומכה אותם. הרבי שאל אותו: "האם אתה מכה כך גם את החברים של הילדים שבאים לבקר?". כשהמחנך השיב בשלילה מוחלטת, הסביר לו הרבי את מקור הטעות: על הילדים של אחרים אין לך תחושת בעלות, לכן אתה שולט בעצמך. עליך לזכור שהילדים שלך הם לא באמת "שלך" – הם הילדים של הקדוש ברוך הוא, פיקדון יקר שהופקד בידיך.

כשאנחנו משחררים את האגו ואת תחושת השליטה, ומבינים שהילדים נועדו גם כדי לחנך אותנו, אנחנו הופכים להורים טובים יותר, ואנשים שלמים יותר.