אלפי בחורי ישיבות ואברכים שמעמדם מול רשויות הצבא לא מוסדר, מסתובבים מאז אתמול בתחושת חרדה הולכת וגוברת, לאחר הדיווח שלפיו מפכ"ל המשטרה דני לוי החליט לשנות את מדיניות האכיפה, כאשר מעתה – כל שוטר שייתקל בחרדי המוגדר כעריק יחויב לעכב אותו עד הגעת כוח של המשטרה הצבאית, מאוחר יותר הבהירו במשטרה כי משך העיכוב לא יעלה על מחצית השעה.
המהלך מגיע לאחר תקופה ממושכת שבה נמנעה המשטרה באופן כמעט מוחלט ממעצר תלמידי ישיבות שלא התייצבו בלשכות הגיוס, בין היתר בשל החשש מהתלקחות הפגנות המוניות. אלא שכעת מתברר כי מאחורי שינוי הכיוון עומדת ככל הנראה החלטת בג"ץ האחרונה, שבה מתח השופט נעם סולברג ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה בסוגיית האכיפה.
בהחלטתו כתב סולברג: "דומה כי המשטרה אינה פועלת על-פי חובתה להפעיל את סמכויותיה, ולאכוף את הדין על משתמטים מקרב הציבור החרדי. זאת לא ניתן לקבל; חובה על המשטרה לסייע לרשויות האכיפה של הצבא, ולהתחיל לפעול לאכיפת חובת הגיוס גם על בני הציבור החרדי". בדברים חריפים נוספים הוסיף השופט כי אי-האכיפה יוצרת מצב שבו "חוטא יוצא נשכר" בשל ההרתעה שיוצרות הפרות הסדר סביב ניסיונות המעצר.
עוד באתר:
עוד בנושא:
המפכ"ל מחדד: עיכוב עריקים ל-30 דקות עד הגעת מצ"ח
דרמטי: המפכ"ל הורה – כל עריק יועבר למשטרה הצבאית
למרות ההנחיה החדשה, בתוך המשטרה עצמה נשמעות הסתייגויות קשות. על פי הדיווח בערוץ 13, קצינים בכירים טוענים כי אין למשטרה די כוח אדם להתמודד עם הפגנות המוניות שעלולות לפרוץ מדי יום בעקבות מעצרי עריקים. לפי ההערכות שהוצגו בדיונים פנימיים, קיימים בין 15 ל-20 מקרים ביום שבהם שוטרים נתקלים בעריקים חרדים. חלק מהקצינים סבורים כי תפקידה של המשטרה צריך להסתכם במסירת זימונים בלבד – כפי שהיה עד כה, בהוראת המפכ"ל הקודם קובי שבתאי.
ההערכות הן כי ההנחיה החדשה כלל לא תיושם באופן מלא. למעשה, השוטרים התבקשו לבצע עיכוב רק במקרים שבהם נמצא בקרבת מקום כוח משטרה צבאית זמין שיכול להגיע ולקחת את העריק. המשמעות היא שבשטח עצמו, במקרים רבים, ייתכן שהאכיפה תמשיך להיות מוגבלת מאוד – למרות ההצהרות והלחץ מצד בג"ץ.
בתוך כך, רבים מפנים כעת ביקורת גם לעבר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בשעה שבן גביר נוהג להציג עצמו כמי שמתווה את מדיניות המשטרה, בקרב הציבור החרדי תוהים מדוע הוא אינו מתייחס להחלטה החדשה ולחלקו של בג"ץ בה. עבור אלפי בחורי ישיבות ואברכים, מדובר בשאלה שאינה תיאורטית בלבד – אלא בסוגיה שמשפיעה באופן ישיר על חיי היומיום ועל האפשרות לצאת מהבית ללא חשש ממעצר.
