בפתח השעה השנייה של מהדורת הבוקר – סוף השבוע ב'קול חי', הקריא המגיש בצלאל קאהן, דברים שהם מעין וידוי של איש חינוך חרדי, נוכח הסלמת האלימות המשטרתית כלפי המוחים נגד מעצר בחורי הישיבות.
להלן הדברים:
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
עוד באתר:
בעקבות המראות הקשים שראינו כולנו הבוקר, אני חש שהיום נשבר בי דבר מה באופן שלא אוכל להשיבו.
מעולם לא הייתי חלק מהפלג. לא הזדהיתי עם דרכו, ומעולם לא חשבתי לצאת להפגנות. גם היום אינני חושב כך. הרחוב אינו דרכי, והאירועים של הבוקר לא שינו את עמדתי בעניין זה.
אבל הם שינו דבר אחר.
מעולם לא ראיתי את עצמי שותף לדרכה של מדינת ישראל. ובכל זאת, אם אהיה כן עם עצמי, נשארה בי תמיד איזו פינה קטנה בלב. איזו תחושת קרבה עמומה. איזו מחשבה שבסופו של דבר זו מדינה של יהודים, בארץ ישראל, וגם לי יש בה איזשהו חלק.
הבוקר הפינה הזאת מתה.
נדמה לי שבימים הללו הקדוש ברוך הוא מנפץ במהירות את כל המשענות המדומות שבני אדם בונים לעצמם. פעם זו מעצמה, פעם זה מנהיג, פעם זה כוח פוליטי, ופעם זו מדינה.
גם אני מגלה היום שהייתה בי משענת כזאת.
לא אמונה במדינה. לא הזדהות עם דרכה. אבל איזו תחושת חיבור שקטה שנשארה עמוק בפנים.
והבוקר היא נעלמה.
אותו חוט דק שקישר אותי רגשית למדינת ישראל נקרע.
לא הפכתי לקנאי יותר.
לא הפכתי לאיש הפגנות.
פשוט הפסקתי להרגיש שייך.
ואולי זו המתנה של היום הזה.
כי לפעמים הקדוש ברוך הוא אינו נותן לאדם דבר חדש, אלא לוקח ממנו אשליה ישנה.
נשארתי עם אחי היהודים.
נשארתי עם תורת השם.
נשארתי עם יהודי שחי בארץ המובטחת.
ובעיקר נשארתי עם הקדוש ברוך הוא.
וזה מספיק.
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
האזינו לדברים כפי שנשמעו בשידור חי במהדורת הבוקר – סוף השבוע ב'קול חי':
