בשבוע שעבר נראו התמונות מדרום לבנון: פיצוץ אדיר, הרכס רועד, ענני אבק עצומים מתרוממים מעל הקרקע, ואחד הפרויקטים האסטרטגיים ביותר שחיזבאללה בנה במשך כשני עשורים – קורס אל תוך עצמו. אבל מאחורי רגע הפיצוץ, שנמשך שניות ספורות, עמד מבצע ממושך, רב-שלבי, סבוך ומסוכן, שנבנה במשך חודשים ארוכים ונגע באחד ממוקדי הכוח המרכזיים של חיזבאללה בדרום לבנון.
זה לא היה רק עוד פיצוץ של מנהרה. מדובר היה במערך תת-קרקעי רחב, עמוק ומתוכנן היטב, שנחצב בלב רכס עלי א-טאהר ונועד לשרת את חיזבאללה בשתי משימות מרכזיות: לבלום תמרון קרקעי של צה"ל לעבר מרחב נבטיה, ולאפשר לארגון הטרור להוציא מתווי תקיפה לעבר יישובי הצפון ואצבע הגליל.
גורם צבאי שהיה מעורב בפרטי המבצע מתאר זאת כך: "הפרויקט הזה הוא פרויקט איראני-חיזבאללאי שנבנה במשך כשני עשורים. המטרה שלו הייתה גם למנוע את התמרון של צה"ל צפונה, וגם לאפשר למחבלים לצאת מתוך התוואי, לירות בכינון ישיר לעבר ישראל, ולחזור מיד אל תוך המנהרה".
עוד באתר:
המשמעות המבצעית הייתה ברורה: מחבל יכול היה לצאת מקצה תוואי מוסתר, לשגר טיל נ"ט לעבר מטולה או לעבר נקודות אחרות באצבע הגליל, ולהיעלם בתוך שניות אל מתחת לפני הקרקע. זמן החשיפה שלו היה קצר, יכולת האיתור הייתה מורכבת, והאיום על יישובי הצפון היה ממשי.
המבצע להשמדת המערך החל הרבה לפני הפיצוץ עצמו. הוא נוהל במסגרת פעילות אוגדה 36 בפיקוד הצפון, וכלל שלבים של חציית הליטני, כיבוש וטיהור מרחבי הרכס, השתלטות על הקרקע שמעל המנהרות, איתור התוואים, טיהורם והכנתם להשמדה. לאורך הדרך פעלו בשטח כוחות גולני, מגלן, חטיבת הקומנדו ויחידת יהל"ם.
תחילתו של המהלך הייתה במאמץ הטעיה. כוחות מחטיבה 7 ומחטיבת גבעתי פעלו במרחב הסלוקי והעיירות זוטר אלע'רביה וזוטר אלשרקיה, ויצרו תמונה של תנועה מערבה. במקביל, עיקר הכוח, תחת חטיבת גולני, ביצע את חציית הליטני, הקים גשר והשלים מבצעים מקדימים שנועדו לאפשר את העלייה לרכסים.
הבופור עצמו לא הוגדר כיעד הכיבוש המרכזי של המבצע, אך בשל מיקומו השולט והאסטרטגי נדרש טיהור גם של המרחב הזה. משם התקדם המאמץ לעבר רכס עלי א-טאהר, שהפך למוקד העיקרי של הפעילות.
מי שמכיר את דרום לבנון מבין את האתגר. מדובר בשטח הררי, גבוה, תלול וסבוך, עם מספר מצומצם של צירי תנועה. גורם צבאי מתאר את התוואי במילים פשוטות: "תדמיינו את ההרים ליד בית שמש, רק פי שניים או שלושה בגובה". לתוך השטח הזה נדרש צה"ל להכניס כוחות, ציוד, אמצעי חבלה, משאיות, אמצעי מיגון ומעטפת אבטחה רחבה – וכל זאת בתוך אזור לחימה שבו חיזבאללה נערך במשך שנים.
בשטח המתינו לכוחות עשרות ומאות מטענים, אזורי סבך, עמדות מוסתרות ותשתיות שהוכנו באופן שיטתי מאז 2006. "התמרון הקרקעי כאן היה מהמורכבים ביותר שהיו במלחמה, ואולי גם בעשרות השנים האחרונות בתמרון יבשתי", אומר גורם המעורה בפרטים.
אחרי שהושגה שליטה על הקרקע, החלה העבודה האיטית והמסוכנת באמת: הכניסה אל עולם המנהרות. לוחמי יהל"ם פעלו בתוך התוואים, איתרו את ההסתעפויות, טיהרו את המרחבים, אספו אמצעי מודיעין והכינו את המערך להשמדה.
על פי הנתונים, אורך המנהרות במרחב עמד על כ-5.5 קילומטרים. בעזה, מספר כזה אולי אינו נשמע חריג ביחס להיקף התת-קרקע המוכר, אבל בלבנון מדובר באירוע אחר לחלוטין. החציבה בסלע ההררי מורכבת הרבה יותר, ההסתרה קשה יותר, וכל מטר של מנהרה דורש מאמץ הנדסי, לוגיסטי ומודיעיני כבד.
"החציבה בצפון היא אירוע מאוד מורכב, גם טכנית וגם מבחינת הסתרת החתימה", מסביר גורם צבאי. "זו לא מנהרה שנחפרת בחול. זה פרויקט סלעי, הררי, שהושקעו בו שנים של עבודה".
בתוך המנהרות התגלתה תמונה רחבה בהרבה מכפי שהעריכו תחילה חלק מהלוחמים בשטח. לא מדובר היה רק במחסני נשק או במקומות מסתור. הכוחות איתרו חדרי פיקוד, מחשבים, כוננים קשיחים, אמצעי תקשורת, טילי קורנט, אמל"ח ייחודי, חדרי שהייה, מרפאות, יציאות תצפית ויכולות שיגור.
"כשסיימנו לתאר את התוואי והבנו מה יש בפנים, הבנתי שזה פי כמה וכמה ממה שיכולתי לדמיין", מספר גורם שהיה בתוך המנהרות. "מצאנו מחשבים של חיזבאללה, כוננים, אמצעי לחימה מיוחדים, טילי קורנט, חדרים שמהם פיקדו על הלחימה בדרום לבנון. הכמות הייתה מטורפת".
חלק מהמחבלים ניסו להימלט מתוך המערך כשהם נושאים עמם כוננים ודיסקים, ככל הנראה מתוך ניסיון למנוע את נפילתם בידי צה"ל. הם חוסלו בדרכם החוצה. אחרים נותרו נצורים בתת-קרקע. חטיבת הקומנדו השתלטה על המרחב העילי, שלטה בכל נקודות היציאה והכניסה, וסיכלה ניסיונות תגבור.
גורם צבאי מתאר את השיטה: "ברגע שהשתלטנו על כל העל-קרקע, כל מחבל שניסה להימלט מצא את מותו. מי שנשאר והתבצר, התנאים שלו הלכו ונעשו קשים יותר. בסוף התוואי טוהר בשילוב של אמצעים וכניסה פנימה".
אחד הממצאים המשמעותיים ביותר שנחשפו במנהרות נוגע למערך הכטב"מים של חיזבאללה. לפי הממצאים, כטב"מים שהגיעו מאיראן הורכבו בתוך המנהרות ושוגרו משם לעבר עורף מדינת ישראל. המבנה הטופוגרפי של הרכס איפשר למחבלים להיכנס מתוך אזור נבטיה אל התוואי, לצאת בצידו השני בנקודה מוסתרת, ולשגר כלי טיס בלתי מאויש שהיה מגיע לשטח ישראל בתוך פחות מדקה.
"כאשר אתה עומד בתוך מנהרה ומבין שבפנים הרכיבו כטב"מים שהגיעו מאיראן ושיגרו אותם לעורף מדינת ישראל, אתה מבין את המשמעות", אומר גורם צבאי. "זה לא עוד תוואי. זה מקום שהיה מאוד משמעותי להם בהיבט של יכולת השיגור לישראל".
גם חלוקת המנהרות עצמן מלמדת על תכנון ארוך שנים. המנהרה הדרומית ביותר נועדה, על פי ההערכות, להגן מפני מעקב אווירי ולשמש מרחב פיקוד ושליטה. מנהרות אחרות כללו מרפאות וחדרי שהייה למחבלים, לצד יציאות שצפו באופן ישיר אל בתי אצבע הגליל. במעלה הרכס התגלו מערכות שאיפשרו לחיזבאללה תנועה נסתרת מתוך העיר, הגעה אל חדרי פיקוד, שליטה על הלחימה בדרום לבנון ושיגור טילים וכטב"מים לעבר ישראל.
"המערך הזה היה לב-ליבה של הפעולה שלהם", מתאר גורם צבאי. "כל מנהרה נחפרה מול משימה מסוימת. אחת להגנה על המפקדים, אחרת לפיקוד ושליטה, אחרת ליציאות תצפית וירי, ואחרות לתנועה נסתרת ושיגור. ביחד, זה היה ארגון שלם מתחת לקרקע".
השלב האחרון היה ההכנה לפיצוץ. כאן נכנס לתמונה אחד האתגרים הלוגיסטיים החריגים ביותר במבצע: הכנסת מאות ואלפי טונות של חומרי חבלה לאזור לחימה הררי, מאוים ומורכב. מדובר היה באופרציה שנבנתה במשך זמן רב, וכללה הובלה ממפעלים, כניסה לשטח הלחימה, פיזור בכמה שלבים, ובהמשך העלאה חשאית ומאובטחת אל הרכס עצמו.
"זה אירוע לוגיסטי מטורף", אומר אחד הגורמים שהיו מעורבים במהלך. "רק להעביר כמות כזאת של חומר נפץ דורש משאיות רבות, אנשים רבים, אבטחה, מיגון ומעטפת מודיעינית. בשלב הקצה העלינו את הכול לרכס בלילות, בנתיבים שאינם נצפים על ידי האויב".
סרן ב', מפקד פלגת "סייפן" ביחידת יהל"ם, שלקח חלק במבצע מתחילתו ועד סופו, מתאר בשיחה עם 'אמס' את ההכנה הארוכה: "התכוננו לפיצוץ המנהרות חצי שנה. הייתי שם מהרגע הראשון שבו תוכנן המבצע. מאות משאיות עברו בדרכים לא דרכים כדי להביא את חומרי הנפץ".
לדבריו, הרגע המכונן לא היה דווקא שנייה אחת של פיצוץ, אלא התהליך כולו. "זה שילוב של דיוק כירורגי ומורכבות מבצעית חריגה", הוא אומר. "כל פעולה דרשה תכנון קפדני: להוציא לפועל מהלך מרוכז וקטלני, כשהאתגר הגדול ביותר הוא שמירה רציפה על ביטחון הלוחמים בשטח. לא היה מקום לטעויות, והיעד היה חד-משמעי – לעמוד במשימה במלואה, במקצוענות חסרת פשרות, ובלי להשאיר קצוות פתוחים".
איום הרחפנים ליווה את הכוחות לאורך הדרך. חיזבאללה ניסה לשמור על שליטה ותצפית במרחב, והכוחות נדרשו לפעול תחת סיכון מתמשך. "זה היה אחד האיומים המרכזיים", מספר סרן ב'. "המענה דרש מאמץ רב-שכבתי – מרמת הפלוגה ועד מפקדת האוגדה והפיקוד. בנינו מעטפת מיגון והגנה הדוקה שאיפשרה ללוחמים לפעול בריכוז מלא. זה היה מורכב ומתוח, אבל הצלחנו לנטרל את הסיכון ולבצע את העבודה בביטחון מקסימלי".
פלגת "סייפן" של יהל"ם הייתה חלק מרכזי במאמץ ההנדסי. "סייפן היא פלוגה שמגדירה מחדש מקצועיות הנדסית תחת אש", אומר מפקדה. "אלה לוחמים שקיבלו את המשימות המורכבות ביותר, פעלו כתף אל כתף עם אגוז ומגלן, ולא עצרו עד שהמשימה הושלמה במלואה. זו גאווה גדולה לפקד עליהם".
לצד הפגיעה המבצעית, בצה"ל מייחסים למהלך גם משמעות תודעתית. חיזבאללה השקיע ברכס הזה משאבים, יוקרה, אידיאולוגיה וסמליות. הוא בנה עליו יכולות שנועדו ללוות את הלחימה בדרום לבנון, לשמר איום קבוע על ישראל ולהעניק למחבלים תחושת ביטחון מתחת לקרקע.
"הם בנו אידיאולוגיה על הרכס", אומר גורם צבאי. "גם אם מנתקים את כל האירוע הטכני, את כמות האמל"ח והמודיעין שהוצא משם, עצם העובדה שאתה שובר להם את הרוח במקום כזה – זה לבדו שווה את המבצע".
גם השאלה מדוע חיזבאללה ואיראן לא הגיבו עד כה באופן משמעותי למהלך מרחפת מעל האירוע. בדרג המבצעי נזהרים מלתת הערכות אסטרטגיות נחרצות, אך התחושה בשטח ברורה. "ברמה האסטרטגית זו שאלה רחבה יותר", אומר גורם צבאי. "אבל התחושה היא שהם קיבלו מכה קשה מאוד, והם לא יודעים איך לעכל את האירוע הזה".
במרחב שבו צה"ל מחזיק כיום, אומרים גורמים צבאיים, הפרויקט האיראני המרכזי נוטרל. מעבר לקו ההגנה הנוכחי ידוע על בונקרים ותשתיות נוספות באזור נבטיה וצפונה לה, והכוחות ערוכים לפעול מול יעדים נוספים אם תתקבל החלטה להרחיב את קו ההגנה.
עם זאת, משמעות המבצע הנוכחי ברורה כבר עכשיו: חיזבאללה איבד מערך תת-קרקעי משמעותי, יכולות פיקוד ושליטה, אמצעי לחימה ומרחבי שיגור שהוכנו במשך שנים. עבור יישובי הצפון, מדובר בעוד שכבת הגנה שנבנתה במחיר של מאמץ עצום, סיכון גבוה ופעילות ממושכת מתחת ומעל לפני הקרקע.
רגע אחד זכור במיוחד לאחד הגורמים בשטח: המשאית האחרונה שנכנסה אל התוואי האחרון. "זו הייתה הנקודה שבה הבנו שאנחנו עומדים במשימה", הוא מספר. "אחר כך, כשחוצים את הגבול, פותחים את הטלפון ורואים שהכול משודר בארץ ובעולם, מבינים שזה הרבה מעבר לעוד מנהרה שהושמדה. זה אירוע שמשנה את הביטחון של התושבים ואת המציאות לדורות הבאים".
סרן ב' מסכם את המבצע במשפט אחד שנאמר מהרכס עצמו: "להביט מהרכס לכיוון מטולה, להבין את גודל האיום שהם הכינו לנו – ואז לדעת שהכול מושמד – זה אומר יותר מכל למה אנחנו כאן".
