כולנו מכירים את סיפורו של קורח, אך מאחורי הקלעים של אותה מחלוקת מפורסמת מסתתר מנגנון פסיכולוגי הרסני שרלוונטי לחיינו כיום יותר מתמיד. שיעורו השבועי של המגיד האהוב הרב אברהם מרדכי מלאך חושף כי עדת קורח לא הייתה קבוצה של אנשים פשוטים, אלא אנשי מעלה משכילים ומעמיקים שהבינו היטב את תורתם. כיצד, אם כן, נפלו גדולי הדור לאותה תהום?
החורבן החל ברגע שבו הפסיקו להסתכל על תפקידם הייחודי, והחלו לפזול לעבר מעמדו של האחר. שורש הטעות לא היה חוסר בהבנה דתית, אלא חוסר שביעות רצון מהמקום המדויק שיועד להם בעולם. הרצון הכפייתי להיות מישהו אחר, לבטל את הייחודיות העצמית כדי לזכות בכתר ששייך לחבר, הוא שהוביל לאובדן הדרך המוחלט.
בטבעו הבסיסי, האדם נברא ישר ושמח. ילדים קטנים אינם זקוקים לסיבות מיוחדות כדי לחייך; השמחה היא מצב הצבירה הטבעי שלהם. העצב, הדכדוך והתסכול נכנסים לחיינו רק כאשר אנו מתחילים להשוות, למדוד את עצמנו מול הישגי הסביבה ולפתח תחושת חסר מדומה.
עוד באתר:
הפרשה מלמדת כי בעולם יש מקום לכולם, ממש כפי שהתפוח והתפוז אינם מתחרים זה בזה אלא מביאים למגרש תכונות, טעמים ושימושים שונים לחלוטין. התיקון האמיתי והיחיד למחלת הקנאה והרדיפה הוא התמקדות מוחלטת בעבודה עצמית. הדרך לצמיחה אינה עוברת בניסיון להשיג את מה ששייך לשני, אלא בריכוז המאמצים בשאלה אחת: כיצד אנו יכולים להתעלות, להשתפר ולמצות את הכלים שניתנו לנו בתוך המשבצת האישית שלנו.
וגם – מדוע אנשים אינם שמחים ומסופקים במה שיש להם, ומה הסיבה שארה"ב עוברת צד בכל מערכת בחירות, מדמוקרטית לרפובליקנית – ולהיפך? התשובות המלאות בתוך השיעור המרתק.
