מאז 2010 מובילה הונגריה, תחת הנהגתו של ראש הממשלה לשעבר ויקטור אורבן, אחת מתוכניות הילודה האגרסיביות בעולם. המטרה הרשמית: להעלות את שיעור הפוריות במדינה מ־1.23 ילדים לאישה לרמה של 2.1 — הרף הנדרש לשימור האוכלוסייה ללא תלות בהגירה.
בלב התוכנית עמדההטבה חריגה במיוחד: הלוואות לזוגות צעירים שנמחקות לאחר לידת שלושה ילדים. לצד זאת מעניקה הממשלה פטור ממס הכנסה למשפחות ברוכות ילדים, חופשות לידה ארוכות והטבות נוספות שנועדו לעודד הקמת משפחות גדולות.
על פי ניתוח נתוני ה־OECD וסוכנות הסטטיסטיקה ההונגרית, שיעור הפוריות אכן עלה מאז תחילת המהלך, והגיע בשנים האחרונות לכ־1.55 עד 1.59 ילדים לאישה — עלייה של כ־25% עד 30% ביחס לנקודת הפתיחה.
עוד באתר:
אלא שמאחורי הכותרות המרשימות מסתתרת תמונה מורכבת יותר. המומחים חלוקים בשאלה עד כמה התוכנית עצמה אחראית לעלייה, ועד כמה מדובר בהקדמת לידות אצל משפחות שממילא תכננו להביא ילדים נוספים.
לפי הנתונים, התמריצים סייעו בעיקר למשפחות מהמעמד הבינוני־גבוה, שכבר היו יציבות כלכלית ותכננו להתרחב. כ־40% מהזוגות שלקחו את ההלוואות עמדו ביעדי הילודה, אך העלות התקציבית של התוכנית גבוהה במיוחד — כ־4% עד 5% מהתמ"ג.
מחקרים נוספים מצביעים על כך שהמדיניות ההונגרית לא פתרה את הבעיות העמוקות יותר של זוגות צעירים: יוקר המחיה, מחירי הדיור וחוסר הביטחון הכלכלי.
בהשוואה בינלאומית, הונגריה מציגה שיעור הצלחה חלקי. דרום קוריאה ויפן מוכיחות שתמריצים כספיים לבדם אינם מספיקים, בעוד צרפת ושוודיה מצליחות יותר בזכות מודלים רחבים של שירותים חברתיים, גני ילדים נגישים ותמיכה בהורים עובדים.
אורבן ממשיך להציג את התוכנית כהצלחה לאומית מול משבר דמוגרפי ואיומי הגירה. בעולם המחקר, לעומת זאת, המסקנה זהירה יותר: הונגריה הצליחה להזיז את המחט — אבל לא מצאה פתרון קסם.
