1.
קידוש השם נוצר פעמים רבות כשאדם זוכה להצלחה רוחנית, כשהתורה מתרוממת, כשאיזו מצווה מתקיימת ושם שמים מתגדל לעיני הבריות.
אך לפעמים – ואולי אף ברוב הפעמים – קידוש השם אינו נמדד בתוצאה אלא בדרך. לא בהצלחה ולא בניצחון אלא בנכונות לשלם מחיר למען האמת. בעמידה איתנה על מה שקדוש לך, גם כשהסוף עדיין אינו נראה באופק.
עוד באתר:
את הרעיון הזה אפשר לראות היטב באחד הסיפורים הטרגיים ביותר שבפרשת השבוע. פרשת חוקת מספרת על מי מריבה. סיפור כואב שמתחיל בתלונותיהם של בני ישראל על המחסור במים, ממשיך בכך שמשה מכה את הסלע במקום לדבר אליו כפי שנצטווה, ומסתיים בגזרה הנוראה: "יַעַן לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ."
קשה לתאר את גודל הכאב. דווקא משה רבנו, שהוציא את ישראל ממצרים, הוריד להם את התורה, נשא אותם על כתפיו ארבעים שנה, ויותר מכל אדם אחר השתוקק להיכנס לארץ ישראל, דווקא הוא מתבשר שלא יזכה לכך.
לכאורה, סיום כואב לסיפור כואב. אך דווקא בפסוק החותם את פרשת מי מריבה, התורה מוסיפה שתי מילים מפתיעות: "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה', ויקדש בם." מה פירוש "ויקדש בם"? נראה, שהיה כאן בדיוק ההפך. במקום שייעשה נס גדול שיקדש את שמו בעולם, אירע מה שנדמה חילול השם.
רש"י מבאר: ׳שמתו משה ואהרן על ידם. כשהקב"ה עושה דין במקודשיו, הוא מתיירא ומתעלה.׳ כלומר, דווקא מתוך האירוע הקשה הזה נוצר קידוש השם. דווקא משום שהקב"ה לא ויתר אפילו למשה ולאהרן, ודווקא משום שכאשר מדובר בכבוד שמים אין משוא פנים ואין הנחות, התקדש שמו בעולם.
2.
נמצאנו למדים דבר עמוק.
אנחנו רגילים לחשוב, שקידוש השם נמדד לפי התוצאה. אם הצלחנו – קידשנו שם שמיים. אם הישגנו את מבוקשנו – ניצחנו וקידשנו שם שמים. אבל התורה מגלה, שלפעמים קידוש השם נוצר כבר בדרך. בעצם הנכונות לעמוד על מה שקדוש לנו. בעצם הסירוב לוותר על אמונה ועל ערכים, גם כאשר המחיר כבד והסוף עדיין אינו ידוע.
3.
איננו יודעים חשבונות שמיים, ואיננו יודעים כיצד ומתי יסתיימו המאבקים המלווים את עולם התורה בדורנו. אבל דבר אחד ברור: יהודים המוסרים נפש למען התורה, הנאבקים עליה ואינם מוכנים לוותר עליה, כציבור וכיחידים, לא צריכים להמתין ליום שבו יתברר מי ניצח כדי לקדש שם שמיים.
לפעמים אנחנו מביטים על אירוע מסוים ורואים רק את ה"מי מריבה" שבו. רק את הכאב, את הקושי ואת המחיר. אבל הקב"ה, בחשבונותיו העמוקים, חותם את אירוע "מי מריבה" עצמו בשתי מילים אחרות: "ויקדש בם". כי לא פעם, דווקא הדרך עצמה היא ה"ויקדש בם". דווקא העמידה האיתנה על מה שקדוש לנו, גם כשהסוף עדיין לוט בערפל, היא שמגלה לעולם מה יקר באמת לעם ישראל.
