אחרי פגרה קצרה, אריה אטינגר חוזר הלילה ב-23:00 ל'קול חי' בתוכנית מיוחדת של 'שכינה ביניהם' שתעסוק באחד הסודות הגדולים של הנפש האנושית: המעברים החדים שלנו מקצה לקצה.
בימים האחרונים רבים ניסו להבין את דונלד טראמפ. איך אדם יכול להיראות יום אחד כתומך נלהב, ולמחרת להיתפס כמי שנמצא בקצה השני? איך עוברים כל כך מהר בין תמיכה, אכזבה, אמון וחשד?
אבל אטינגר מבקש להפנות את השאלה פנימה: לא רק מה קרה לטראמפ — אלא מה קורה לכולנו. כי המעבר הזה מקצה לקצה אינו מתרחש רק בפוליטיקה. הוא מתרחש בזוגיות, בהורות, באמונה, ובעיקר בתוך הנפש.
עוד באתר:
לפעמים אדם מעריץ מישהו — ואז אינו מסוגל לראות בו שום דבר טוב. לפעמים הוא מתקרב — ואז מתרחק. לפעמים הוא בטוח לגמרי — ואז מתמלא ספק. ולפעמים הוא יודע בדיוק מה נכון לעשות, ובכל זאת עושה את ההפך.
בתוכנית יספר אטינגר על רגע חריג שהתרחש לאחרונה בריטריט מיוחד, שבו ביקש מעשרות אברכים לעשות דבר שכמעט אינו נראה בעולם החרדי: לשכב על הרצפה. בלי טלפונים, בלי משימות, בלי לברוח לעשייה — רק לעצור ולהקשיב.
בהתחלה, כך הוא מתאר, זה היה מוזר. אבל ככל שחלף הזמן התחילו לעלות מחשבות, רגשות, זיכרונות ותחושות גוף. ואז התבררה נקודה עמוקה: הבעיה שלנו אינה תמיד חוסר ידיעה. לפעמים הבעיה היא שכל חלק בתוכנו יודע משהו אחר.
הראש אומר: "אני מבין מה נכון". הלב אומר: "אני עדיין פגוע". הגוף אומר: "אני עדיין מפחד". שלושה קולות, שלושה כיוונים, ואדם אחד באמצע — שמנסה לאהוב, להתקרב, להשתנות ולהתקדם.
לדברי אטינגר, הפתרון אינו לבחור צד. לא להשתיק את הלב בשם השכל, לא לבטל את הגוף בשם ההבנה, ולא להכריע בכוח בין הקצוות. הפתרון הוא ללמוד לחבר: בין מה שאדם חושב, מה שהוא מרגיש, ומה שהוא נושא בתוכו.
הלילה בשעה 23:00, בליווי נגינת גיטרה ותהליך חווייתי מיוחד, תעסוק התוכנית בשאלה מדוע אנחנו יודעים מה נכון לעשות ובכל זאת מתקשים לבצע; איך נוצר הפער בין הראש, הלב והגוף; ומה קורה כשהחלקים הפנימיים מפסיקים להילחם זה בזה ומתחילים לעבוד יחד.
כי לפעמים האדם אינו זקוק לעוד עצה, עוד הסבר או עוד ידע. הוא זקוק לחיבור. הראש, הלב והגוף לא צריכים להילחם — הם צריכים סוף סוף לדבר זה עם זה.
