בפרק השמיני של הפודקאסט "אחר כותלנו" מבית הקרן למורשת הכותל המערבי, התארח הרב עידו ובר־ארליך לשיחה מרגשת על דמותו של רבו המובהק, הגאון החסיד רבי משה וובר זצ"ל – האיש שייסד את דוכן הנחת התפילין הראשון ברחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.
הרב ובר־ארליך סיפר כי הכיר את הרב וובר בשבת הגדול תשמ"ב, בהיותו חייל ברבנות הצבאית. "ראיתי מולי דמות של אוהב ישראל אמיתי", אמר. לדבריו, רק בהמשך קלט את גדלותו התורנית של הרב וובר, אך מהרגע הראשון נשאב אחריו – ובעיקר אחר מפעל חייו בכותל.
לדבריו, הרב וובר היה "איש הכותל במלוא מובן המילה": בכל ימות השנה, בחול, בשבתות, בחגים ובימים הנוראים – הכותל היה מקום תפילתו ושליחותו. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הרבי מליובאוויטש יצא בקריאה להניח תפילין ליהודים, הרב וובר לקח את המשימה על עצמו, באופן פרטי וללא ארגון מאחוריו.
עוד באתר:
"הוא פשוט היה חייל של הרבי", תיאר הרב ובר־ארליך. "הרבי אמר מבצע תפילין בכותל – והוא ביצע". לדבריו, בשנים הראשונות החזיק הרב וובר את הדוכן "בשיניים": היה מגיע באוטובוס, פותח את הדוכן, מתפלל במקום, ובין קטע לקטע בתפילה מניח תפילין ליהודים שניגשו אליו.
הרב ובר־ארליך תיאר כיצד הרב וובר לא הסתפק בהמתנה למתפללים. הוא היה ניגש ליהודים שנכנסו לרחבה, מבקש מהם להניח תפילין, וגם כאשר סירבו – לא ויתר בקלות. "ראיתי אנשים שבהתחלה סירבו, ואחרי שהניחו תפילין התחילו לבכות", סיפר. "הם פתאום הרגישו את הקשר".
לצד "עשה טוב", הדגיש הרב ובר־ארליך, הרב וובר עסק גם ב"סור מרע": המאבק נגד העלייה להר הבית. לדבריו, הרב וובר ראה סכנה גדולה בכך שיהודים תמימים אינם מבינים את חומרת האיסור, ופעל להצבת שלטים בשלוש שפות שהזהירו מפני העלייה להר הבית.
"הוא היה מראה לי תוספתא במסכת שבועות", סיפר הרב ובר־ארליך, "ואומר שהאיסור החמור ביותר הוא שטמא מת עולה להר הבית". לדבריו, גם הטענה שיש אזורים מותרים בהר הבית נדחתה על ידי הרב וובר, משום שאין ודאות מוחלטת ביחס למקומות, וכאשר מדובר באיסור כרת – אין לוקחים סיכונים.
בהקשר זה הזכיר הרב ובר־ארליך כי כל גדולי הדור, מכל החוגים, עמדו נגד העלייה להר הבית: מהרבנות הראשית לדורותיה, דרך הרב צבי יהודה קוק, הרב עובדיה יוסף, הרב אלישיב, הרב אויערבך וגדולי ישראל נוספים. "כולם הכריזו שאסור לעלות לכל שטח הר הבית", אמר.
במהלך השיחה שיתף הרב ובר־ארליך גם בזיכרונות מרב הכותל לשעבר, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, שתיאר אותו כדמות שחיה את הכותל יומם ולילה. לדבריו, הרב גץ היה מגיע בחצות הלילה, אומר תיקון חצות, מוסר שיעור בקבלה סמוך לכותל, מתפלל בנץ – וחוזר שוב אל המקום במשך היום.
עוד סיפר על דמויות ירושלים של פעם שהיו פוקדות את הכותל בקביעות: רבנים, בעלי תפילה, לומדי דף היומי ואנשי משמרות התהילים. "כשאני נזכר באווירה הזאת, ממש דמעות עולות בעיניי", אמר. "הדמויות האלה היו שם בכותל – והרוח שלהן עוד נמצאת איתנו".
את דבריו חתם הרב ובר־ארליך בברכה לרב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, שלדבריו ממשיך לעמוד על משמר קדושת הכותל ועל השלט האוסר עלייה להר הבית. "בעזרת השם", אמר, "נזכה לקבל את פני משיח צדקנו, ואז כבר לא נצטרך שומר שלא יעלו להר הבית – כי כולנו נעלה לבית המקדש בקדושה ובטהרה".
