פרק משמעותי בתולדות הכלכלה הישראלית מתקרב לסיומו. רשות החברות הממשלתיות הודיעה כי מתווה מכירת אחזקות המדינה בבנק יהב יובא בקרוב לאישור ועדת הכספים של הכנסת. מדובר במהלך שמקודם על ידי השר לשיתוף פעולה אזורי והממונה על רשות החברות הממשלתיות, דוד אמסלם, וצפוי להוות אבן דרך נוספת במדיניות צמצום מעורבות המדינה במערכת הבנקאית.
התוכנית משתלבת במסגרת הפרטת החברה למפעלי כלכלה ותרבות לעובדי המדינה, המחזיקה בחלק מהמניות. על פי המתווה, התמורה תכלול בין היתר מכירת עד מחצית מהחזקות החברה בבנק יהב או העברת המניות לידי המדינה, שתפעל למכירתן בתוך שנה. היקף העסקה מוערך במיליארדי שקלים, כאשר חלק מהכספים שיופקו ממנה יועברו לטובת רווחת עובדי המדינה באמצעות החברה.
השר דוד אמסלם התייחס למהלך ואמר: "אנו ממשיכים ליישם מדיניות עקבית של התייעלות, צמצום מעורבות המדינה במקומות שבהם אין בכך צורך, וניהול אחראי של נכסי הציבור. קידום הפרטת אחזקות המדינה בבנק יהב הוא צעד נוסף במימוש מדיניות זו, שיאפשר למדינה למקד את פעילותה בתחומים שבהם יש לה ערך מוסף, תוך שמירה על האינטרס הציבורי. הפרטה זו צפויה לחזק את התחרות במערכת הבנקאית, לשפר את השירות לציבור ולהביא לשיפור רווחתם וזכויותיהם של עובדי המדינה."
עוד באתר:
העיתוי אינו מקרי. בנק יהב מגיע לשלב ההפרטה לאחר שנה עסקית מוצלחת במיוחד. מהדוחות הכספיים לשנת 2025 עולה כי הבנק רשם רווח נקי של 384 מיליון שקל, גידול של כ־5.5% לעומת השנה שקדמה לה, לצד תשואה להון של 15.4% – מהגבוהות במערכת הבנקאית. במקביל נרשמה צמיחה בפיקדונות הציבור לכ־36.4 מיליארד שקל, תיק האשראי הגיע לכ־14.6 מיליארד שקל, סך הנכסים חצה את רף 41 מיליארד השקלים וההון העצמי עלה לכ־2.64 מיליארד שקל.
נתון בולט נוסף הוא הירידה החדה בהפרשות להפסדי אשראי, שהסתכמו ב־15 מיליון שקל בלבד – צניחה של יותר מ־63% לעומת השנה הקודמת. הנתון משקף את איכות תיק האשראי של הבנק ואת מדיניות ניהול הסיכונים השמרנית שלו. לצד זאת, בנק יהב ממשיך להוות מנוע רווח משמעותי עבור קבוצת מזרחי־טפחות, המחזיקה בשליטה בו, ומבסס את מעמדו כאחד הבנקים הקמעונאיים היציבים בישראל.
כדי להבין את משמעות המהלך יש לחזור לאוקטובר 1983, אז התפוצץ משבר ויסות מניות הבנקים. במשך שנים רכשו הבנקים את מניותיהם כדי לשמור על עליית ערכן, אך כאשר הציבור החל למכור אותן בהיקפים גדולים קרס המנגנון. המדינה ובנק ישראל נאלצו להתערב, להפסיק את המסחר במניות ולהזרים מיליארדי שקלים כדי לייצב את המערכת. בעקבות האירועים הוקמה ועדת בייסקי, שהמלצותיה הובילו לרפורמות עמוקות ולהחלטה להוציא את המדינה בהדרגה מבעלות על הבנקים.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים הושלמו שורה של עסקאות הפרטה גדולות: בנק הפועלים נמכר לקבוצת אריסון־דנקנר, בנק מזרחי עבר לשליטת קבוצת עופר־ורטהיים ובהמשך מוזג עם טפחות, בנק דיסקונט הופרט באמצעות מכירת גרעין השליטה ובהמשך מכירת יתרת המניות, בנק לאומי עבר למבנה של בנק ללא גרעין שליטה, בנק אגוד מוזג לתוך מזרחי־טפחות, ובשנת 2024 גם בנק הדואר עבר לבעלות פרטית במסגרת הפרטת דואר ישראל.
אם העסקה תאושר ותושלם, יצטרף גם בנק יהב לרשימת הבנקים שהמדינה נפרדה מהם לאורך השנים. בכך צפוי להיסגר אחד הפרקים הארוכים והמשמעותיים בכלכלת ישראל – המעבר ממדינה שהחזיקה בבעלות על מרבית המערכת הבנקאית למדינה שפועלת כרגולטור, בעוד הבנקים עצמם מנוהלים בידי המגזר הפרטי.
