תגידו, היינו באותו מקום?
לא, אני באמת שואל, האם הכתבים חובשי הכיפה שהיו אמש בעצרת בבני ברק היו באותו מקום כמוני?
זו לא הפעם הראשונה שאני נמצא בעצרות או הפגנות כאלו כאחרות, עתים כאזרח עתים – גם לפני שנים – כאיש תקשורת בפלטפורמות שונות.
עוד באתר:
אני לא תמיד בעד כל הפגנה המשבשת את סדר החיים.
אבל זו באמת הייתה הפגנה שונה, משהו כאוב, אמיתי, נטול פוליטיקה, גם אם היו חברי כנסת הם לא עלו לנאום. הרבנים אמרו את דבריהם מי בצעקה קורעת, מי בדמעה, ומי בתיבול קל של דברי כיבושין. על הציבור בעיקר הספרדי אבל לא רק שנרדף כי הוא לומד תורה, על נערים רבים שבאמת יוצאים מהבית בחשש והדבר תופס את ליבם.
זה היה נקי.
קצר יחסית.
וקולע.
אפילו כשהיו כמה שהניפו שלטים פוליטיים, עצר המנחה את הרב שנשא דברים (דבר שלא עושים בדרך כלל) וביקש להוריד את השלטים הללו והרב לא המשיך בדבריו עד אשר הורדו השלטים.
גם לאחר ההפגנה כשהמתנתי לחברי לנסיעה לתחנה הפיזור היה שקט ולא מתלהם, בדיוק כפי שביקש מרן הראש"ל הגר"י יוסף.
.
אז כיצד למען השם באים כתבים חובשי כיפה ולוקחים משהו שלא שמעתי בכלל, הרי הייתי שם. שגם אם היה הוא בוודאי היו בקול ענות חלושה. אחרת הייתי שומע אותו. והופכים את האירוע לפוליטי, לנגד הנופלים, לשנאת המדינה, הרי כל אלו לא הושמעו אפילו ברמז.
הייתי שם עוד בטרם הוקמה הבמה, האם אין להם אפילו מעט אינטגרטי למקום שממנו הם באו??
זה היה עצוב לראות.
עצוב לקרוא.
לראות כי עבור אייטם מלוקק הם מוכרים כל טיפת אנושיות.
ולמרות הטעם הטוב של סיפוק נשאר לי מעט טעם חמוץ בפה .
ובדיוק כנהוג לומר בוויכוחים רבים.
"אתה רק מוכיח את הטענה שלי", בדיוק הכתבים הללו הוכיחו קבל עם ועדה, (ולא משנה איזו עדה) שהרבנים צודקים.
מי שמתרחק, מאבד לא רק סממני דת. אלא גם סממני אנושיות.
