אמת כואבת. אתמול בלילה אספתי מזירת הפיגוע את משקפיו של שלום יוחאי (שרקי) ד"ן (דמו נקום) ואת אחת מנעליה של שירה. עדות אילמת לזלזול או אולי יותר נכון להפקרות של ההתנהלות המשטרתית שעד עתה אף נציג רשמי שלה לא הגיע לאחת המשפחות כדי לדווח להם על מה שקרה, ולתת כתף למי שנפגע בפיגוע טרור.
בשבת זו קיבלתי החלטה להפסיק להשתמש בביטוי הגלותי לטעמי הי"ד (ה' יקום דמו). כאשר יהודים חיו בגלות ולא היה בידם שום יכולת שלטונית הדבר היחיד שנותר להם לצפות ולהתפלל עליו הוא ש-ה' יקום את דמם השפוך. אבל עתה שבחסדי ה' יש לנו מדינה וצבא ומשטרה זה פשוט מגוחך לצפות ש-ה' יעשה לנו את העבודה. הוא הרי נתן לנו את כל הכלים ואנו מצווים לעשות.
חשוב לי להדגיש שאיני מתכוון כלל לנקמה פרטית של מישהו שנוטל את החוק לידיו. להיפך נקמה כזו רק פוגעת ומקלקלת, אני מדבר על כך שכל אחד מאיתנו צריך לדרוש משליחנו בממשלה ובכנסת לפעול ולנקום את דמינו השפוך.
עוד באתר:
נקמה זו היא לא רק רגש טבעי בריא היא הדרך היחידה בא אומה ריבונית יכולה להסביר לאויביה שלא כדאי להתעסק אתה. האיפוק כנגד מרצחנו אינו מבטא כח אלא חולשה שמזמינה עוד ועוד פיגועים ומלחמות.
נכון המצב לא פשוט ממשלת ישראל ומשטרת ישראל נמצאים במצב הכחשה. הם מנסים להפוך כל פיגוע לאירוע אזרחי, ורק כשאין ברירה הם מודים בשפה רפה שמדובר בפיגוע טרור.
הממשלה משחררת בימים אלו מליארדים לרוצחנו במקום להגן עלינו מפניהם. הממשלה שותפה למהלך של שיקום רצועת עזה מבלי שהוסר האיום על חיינו ממנה. במשטר דמוקרטי האחריות בסופו של דבר נופלת עלינו האזרחים. עלינו לקחת את כל עוצמות תחושות הנקם הבוערות בקרבנו ולתרגם אותם ללחץ ציבורי על ממשלת ישראל ועל הרשויות כדי שיפעלו.
כל אחד יעשה כחכמתו רק שיעשה, ולא יצפה ש-ה' יקום את דמו של שלום וכל ההרוגים והפצועים עד היום. ה' לא יקום את דמם אם אנחנו בניו-שליחיו כעם ריבוני לא נעשה זאת.
מיכאל פואה, פעיל ימין ומראשי מנהיגות יהודית בליכוד
