מאות אלפי בני אדם, ולפי הערכות שונות אף מיליונים, השתתפו בימים האחרונים בטקסי הפרידה מהמנהיג העליון של איראן, רב המרצחים עלי חמינאי. השלטון בטהראן הציג את המראות ההמוניים כהוכחה לכך שהרפובליקה האסלאמית נותרה מאוחדת גם לאחר המלחמה וכי הציבור ממשיך לעמוד מאחורי הנהגתה. לדברי איש דת בכיר ששוחח עם סוכנות הידיעות רויטרס, גודל העצרות נועד לשמש "מעין משאל עם" על התמיכה ברפובליקה האסלאמית. בערוץ 12 דווח כי הרשויות עודדו השתתפות באמצעות הנחות בתחבורה, מזון ולינה.
למרות ההפגנה המרשימה של כוח ציבורי, גם גורמים מתוך איראן מודים כי מספר המשתתפים אינו משקף בהכרח את רמת התמיכה במשטר. רבים מהאזרחים סיפרו כי הגיעו לטקסים מתוך חובה 'דתית', כבוד למסורת או רצון להיות עדים לרגע היסטורי, ולאו דווקא כהבעת תמיכה פוליטית. כך למשל אמר חמיד-רזא, מורה בגמלאות בן 63 מטהראן, כי הוא נוהג להשתתף בהלוויות של אישים לאומיים וכי נוכחותו אינה מלמדת על תמיכה בשלטון.
ברויטרס העריכו כי למשטר האיראני עדיין קיים גרעין תמיכה אידאולוגי של כ-15% עד 20% מתוך אוכלוסייה המונה כ-93 מיליון בני אדם. ההערכה מבוססת בין היתר על תוצאות הבחירות האחרונות, שבהן המועמד מהזרם האולטרה-שמרני, סעיד ג'לילי, זכה לכ-13.5 מיליון קולות.
עוד באתר:
במקביל לאירועי האבל, ממשיכה איראן להתמודד עם מציאות כלכלית קשה. ארבעה חודשי מלחמה עם ארצות הברית החריפו את המשבר שנוצר בעקבות שנים של סנקציות, אינפלציה גבוהה ופגיעה בערך המטבע המקומי. על פי הדיווחים, בין מיליון לשני מיליון בני אדם איבדו את מקום עבודתם לאחר המלחמה, בעוד רבים בציבור מקווים כי הסכם קבע עם ארצות הברית יוביל להסרת הסנקציות, להזרמת השקעות זרות ולשיפור במצב הכלכלי. אולם ביטול הפטור מסנקציות שהעניק ממשל טראמפ לטהראן בעקבות התקיפות במצר הורמוז מרחיק בשלב זה את האפשרות הזו.
ברקע נמשכים גם הקרעים הפנימיים בתוך החברה האיראנית. הזעם הציבורי על המצב הכלכלי הוביל בעבר לגלי מחאה נרחבים, שדוכאו באלימות, ובאיראן עדיין מורגשות ההשלכות של אותם אירועים. בכיר איראני לשעבר שתיאר את הלך הרוח במדינה סיפר על חברה מפוצלת, שבה ישנם תומכי משטר, מתנגדים ואזרחים רבים שמוטרדים בעיקר מיוקר המחיה ומעתידם הכלכלי. גם בצמרת השלטון ניכרות מחלוקות בין מחנה ניצי המתנגד לכל פשרה עם המערב לבין גורמים הסבורים כי הסכם בינלאומי הוא הדרך היחידה לייצב את הכלכלה. בין שני המחנות הללו ניצבים מיליוני אזרחים, המבקשים בעיקר לשוב לחיי שגרה.
