למה אדם מגיב לפעמים בעוצמה לא מובנת? מדוע ויכוח קטן בבית עלול להצית סערה גדולה? ואיך ייתכן שגם מנהיגים גדולים, צדיקים ואנשי מעלה, עלולים להיות מושפעים ממניעים נסתרים שהם עצמם אינם מודעים להם?
בשיעורו לפרשת מטות, עסק הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון באחת הנקודות העמוקות ביותר בנפש האדם: הכוחות הפנימיים שמנהלים אותנו מתחת לפני השטח. דרך מדרשי חז"ל, תורת החסידות וסיפור אישי מטלטל מעולם הטיפול, הציג הרב מבט נוקב על תת-ההכרה, פצעי העבר והדרך להשתחרר מהם.
השיעור נפתח בסיפורו של ד"ר גאבור מאטה, פסיכולוג יהודי יליד הונגריה וניצול שואה. מאטה סיפר כי באחת מחגיגות יום הולדתו, בנו בן השלוש סירב לשיר לו "יום הולדת שמח". הסירוב הקטן עורר בו כעס עצום ובלתי מוסבר, עד שאיבד שליטה ופגע בבנו.
עוד באתר:
רק שנים רבות לאחר מכן הבין מאטה מה באמת התרחש באותו רגע. כתינוק בן כמה שבועות, בתקופת השואה, מסרה אותו אמו לשכנים נוצרים כדי להציל את חייו. מבחינה שכלית היה זה מעשה של אהבה והקרבה, אך בגופו ובנפשו של התינוק נצרבה חוויה עמוקה של נטישה וחוסר ערך.
כאשר בנו הקטן סירב לשיר לו ביום הולדתו, לא האב המבוגר הוא שהגיב – אלא אותו תינוק פצוע שבתוכו, שחווה שוב את הכאב הקדום: "אני לא אהוב, אני לא חשוב, עוזבים אותי". כך, רגע משפחתי פשוט הפך להתפרצות שלא הייתה שייכת באמת לסיטואציה הנוכחית.
מכאן עבר הרב ג'ייקובסון לפרשת מטות. הקב"ה מצווה את משה רבינו לצאת למלחמה במדיין, ומוסיף: "אחר תיאסף אל עמיך". חז"ל מלמדים שמיתתו של משה הייתה תלויה בסיום המלחמה. אילו היה מעכב את המלחמה – היה מאריך את חייו. ובכל זאת, משה לא עיכב אפילו רגע, משום שרצון ה' עמד לנגד עיניו ללא נגיעה אישית.
לעומת זאת, במדרש נאמר על יהושע בן נון כי "ימים רבים" עשה מלחמה עם מלכי כנען. חז"ל מסבירים שיהושע ידע שחייו תלויים בסיום כיבוש הארץ, ולכן התארכה המלחמה – ובשל כך קוצרו חייו בעשר שנים.
הרב ג'ייקובסון הדגיש כי אין הכוונה, חלילה, לייחס ליהושע בן נון שיקול זר במודע. על פי ה"שפת אמת", מדובר בתנועה עדינה בהרבה: במודע יהושע רצה לקיים את רצון ה' בשלמות, אך בתת-ההכרה פעל בו הרצון האנושי הטבעי לחיות. הנגיעה הפנימית הזו יצרה האטה בלתי מודעת.
כאן טמון היסוד הגדול: אדם יכול להצהיר על מטרה קדושה ונכונה, ואף לרצות בה באמת, ובכל זאת משהו פנימי ולא מטופל עלול לחבל בהתקדמות שלו. בעולם הטיפול קוראים לזה "חבלה עצמית" – מצב שבו האדם עצמו, בלי להבין זאת, פועל נגד מה שהוא באמת רוצה.
הרב הסביר כי זו משמעות הציווי "היחלצו מאיתכם אנשים לצבא". "היחלצו" מלשון חליצה והסרה: לפני שיוצאים למלחמה, צריך להשתחרר מהנגיעות האישיות, מהפחדים ומהאינטרסים שמסתתרים בפנים. רק כך ניתן להפוך לכלי נקי לרצון ה'.
את היסוד הזה משליך הרב ג'ייקובסון גם לחיי היומיום, ובעיקר לזוגיות ולמערכות יחסים. לא פעם בני זוג מתווכחים על עניין קטן – מילה, הערה, איחור או בקשה שלא נענתה – אך הכאב שמתפרץ גדול בהרבה מהאירוע עצמו. הסיבה היא שהאירוע הנוכחי נגע בפצע ישן.
לדבריו, התורה, הקבלה והחסידות הקדימו בהרבה את עולם הפסיכולוגיה המודרנית בהבנת קיומם של רבדים נסתרים בנפש. האדם אינו פועל רק ממה שהוא יודע ומבין, אלא גם מזיכרונות, פחדים, חסכים וכאבים שלא תמיד קיבלו שם ומקום.
הדרך לתיקון אינה אשמה, בושה או הדחקה, אלא מודעות, סקרנות וחמלה. במקום לשאול רק "למה כעסתי?", האדם מוזמן לשאול: "איזה כאב הופעל בי? איזה פחד דיבר מתוכי? מה הילד הפנימי שלי ניסה לומר?"
כאשר אדם מזהה את המנגנונים שמנהלים אותו, הוא אינו נשאר שבוי בהם. הוא מקבל חזרה את כוח הבחירה, מסוגל להגיב אחרת, לרפא את הפצע, ולבנות קשר נקי יותר – עם עצמו, עם בני ביתו ועם הקב"ה.
השיעור לפרשת מטות הופך כך מקריאה על מלחמת מדיין למבט עמוק על המלחמות הפנימיות של כל אדם. לפעמים האויב הגדול ביותר אינו מי שעומד מולנו, אלא הפצע הישן שמדבר מתוכנו. וכאשר מסירים את הנגיעות, מתגלה דרך חדשה של אמת, ריפוי ושלום.
