הגאון החסיד רבי מנחם מנדל פומרנץ, ראש בית המדרש 'באר ישראל' וראש מכון 'עוז והדר', הקדיש את שיעורו השבועי לעוצמת כוח הדיבור ולמשמעות הפסוק בפרשת מטות: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". את דבריו פתח בסיפור על איש עסקים אנגלי בשם ג'רלד רטנר שבנה אימפריית תכשיטים באמצעות מכירת מוצרים עממיים במחירים נמוכים, עד שמחזור המכירות של רשתו חצה את רף מיליארד הליש"ט בשנה, עם עשרות אלפי עובדים וסניפים באנגליה ובארצות הברית.
לדבריו, באחד הכנסים היוקרתיים של אנשי עסקים, שבו השתתפו אלפי מוזמנים ואף שר האוצר הבריטי, התבקש אותו איש עסקים להסביר כיצד ניתן למכור מוצרים במחירים כה נמוכים. במהלך נאומו התלוצץ ואמר כי סט כלי בית נמכר בזול "כי זה זבל", ובהמשך הוסיף כי זוג עגילים זול "יחזיק פחות מסנדוויץ'". הקהל צחק והריע, אך העיתונים אימצו את הדברים לכותרות, המכירות קרסו, המשקיעים נטשו, האיש הודח מתפקידו והחברה אף שינתה את שמה. הרב פומרנץ הדגיש כי בדיחה אחת חסרת שיקול דעת הפכה הצלחה כלכלית אדירה למשבר עצום.
מכאן עבר הרב לבאר את דברי ה"שפת אמת", שתמה מדוע התורה משתמשת בביטוי "ככל היוצא מפיו יעשה" ולא "ככל אשר הוציא מפיו". לדבריו, יש הבדל בין אדם שמוציא מילים במחשבה ובשליטה לבין מי שהדיבורים "נשפכים" מפיו ללא בקרה. אולם ה"שפת אמת" מסביר שכאשר אדם ממלא את עצמו בתורה, תפילה ודברי קדושה, גם מה שיוצא מפיו מאליו הוא קדוש ואמיתי, כפי שגביע מלא נשפך ממה שיש בתוכו. לכן, אדם כזה יכול לסמוך על דבריו ולקיימם.
עוד באתר:
הרב הוסיף את פירוש רש"י לפסוק "לא יחל דברו" – שלא יעשה את דבריו חולין. הוא הדגיש שאין הכוונה רק לנדרים ושבועות, אלא לכל דיבור של אדם. כדוגמה הביא את החידושי הרי"ם מגור, שבתקופת גזרות הלבוש ברוסיה אסר לשנות את הלבוש היהודי אף במחיר מסירות נפש, וכן את רבי אברהם לנדא מצ'כנוב, שסירב לשבת על כיסא בבית החידושי הרי"ם משום שאמר למשפחתו שאינו הולך "להתיישב" בוורשה, ולא רצה אפילו למשמעות כפולה של דבריו.
לסיום הזכיר הרב את הנהגתו של הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן, שנהג לאכול לבדו בראש השנה לאחר שאמר פעם למארחו בארצות הברית שכך הוא נוהג, כדי שלא יימצא שדיבר שלא באמת. הרב פומרנץ סיכם כי גם אם לא כל אדם נמצא במדרגה שבה כל מילה מחייבת אותו, לפחות בדברי תורה, בקבלות טובות ובהתחייבויות רוחניות עליו להקפיד שלא לחלל את דיבורו, לקיים את אשר קיבל על עצמו ולהעניק לדיבוריו חשיבות של קדושה ולא של חולין.
