איש החינוך הרב אפרים וייס יוצא "בשבילי החינוך" לחמישה ימי מסע מרתק ומטלטל בסדרה המיוחדת:
"לראות את הילד – שלא רואים"
יש ילד שמחייך מבחוץ אך מתרסק מבפנים.
יש ילד ששותק אך ליבו צועק לעזרה.
לפרק הראשון בסדרה:
לפרק השני בסדרה:
עוד באתר:
והיום הרב אפרים וייס במסע עם היועץ החינוכי הרב ד"ר מוטי זולברג – הפרק השלישי בסדרה "לראות את הילד – שלא רואים"
"להבין את המניעים – ולחשוף את הסיבות"
מאחורי החרם מסתתרת מערכת חברתית שצריך ללמוד להבין.
במסגרת שבוע החיזוק העולמי ושידורי תשעת הימים בקול חי מיוזיק, המשיכה סדרת הראיונות המיוחדת "לראות את הילד – שלא רואים", בהגשת איש החינוך הרב אפרים וייס.
לאחר שני הפרקים הראשונים, שעסקו בכאבם של הילדים ובחוויית ההתמודדות עם חרם חברתי, הוקדש הפרק השלישי להבנת הגורמים המובילים לתופעה ולדרכים למנוע אותה.
אורח התוכנית היה היועץ החינוכי הרב ד"ר מוטי זולברג, אשר שיתף מניסיונו רב השנים בליווי תלמידים, הורים ואנשי חינוך.
במהלך הריאיון הסביר כי חרם חברתי אינו אירוע רגעי אלא תהליך הנבנה בהדרגה מתוך דינמיקה חברתית מורכבת, ולכן ניתן גם לזהותו ולמנוע את התפתחותו.
"חרם אינו מתחיל ביום אחד"
לדברי הרב ד"ר זולברג, בכל כיתה קיימות קבוצות חברתיות המשפיעות זו על זו. לצד הילד הפוגע והילד הנפגע ישנם תלמידים נוספים שאינם שותפים פעילים לחרם, אך חוששים להתערב מחשש שימצאו את עצמם במקומו של המוחרם.
"פחדו להיות הקרבן הבא"
"לא פעם ילדים מודים שהם רצו לעזור לחבר שנפגע, אבל פחדו להיות הקורבן הבא. גם השתיקה הזאת מחזקת את החרם."
עוד הדגיש כי תפקידם של המחנכים הוא להכיר היטב את המתרחש בין התלמידים גם מחוץ לשעות הלימוד, משום ששם מתפתחות לא פעם התופעות המסוכנות ביותר.
"לזהות את הסימנים – ולהתערב בזמן"
בשיחה עם הרב אפרים וייס הסביר הרב זולברג כי ישנם ילדים הרגישים יותר למצבי דחייה, ובהם תלמידים שקטים, ילדים שעברו מסגרת לימודים או מקום מגורים וכן כאלה המתקשים ביצירת קשרים חברתיים.
"לא להאציל סמכויות – ללא בקרה"
עוד הזהיר מפני האצלת סמכויות ללא בקרה. לדבריו, תפקידים חברתיים יכולים לחזק תלמידים, אך כאשר אינם מלווים בהכוונה נכונה הם עלולים להפוך לכלי של כוח, שליטה ואף הדרה.
"כאשר מחנכים, הורים ויועצים – משתפים פעולה"
הרב זולברג ציין כי כאשר הורים, מחנכים ויועצים משתפים פעולה, מקשיבים לילדים ומזהים בזמן את הסימנים הראשונים, ניתן למנוע פגיעה קשה וליצור אקלים חינוכי בטוח ובריא.
הפרק השלישי בסדרה הסתיים במסר חשוב:
כדי להתמודד עם חרם חברתי אין די בטיפול בילד שנפגע. יש להבין את המניעים, לחשוף את הסיבות ולבנות תרבות של אחריות, אומץ וערבות הדדית. רק כך ניתן להבטיח שכל ילד ירגיש שייך, מוגן ויידע שיש מי שרואה אותו באמת.
