בתוכנית 'שעתיים לשבת',הובא ווארט ושיר לפרשת ראה, על הפסוק: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו". התורה מתייחסת לתקופה שקדמה לכניסת עם ישראל אל "המנוחה ואל הנחלה", שבה עדיין לא הותר להקריב את כל סוגי הקורבנות.
רבי זלמן סורוצקין בספר "אוזניים לתורה", מסביר את ההבדל בין משמעות הביטוי "איש כל הישר בעיניו" בדורו של משה לבין משמעותו בדורות האחרונים, כיום המשמעות של איש כל הישר בעניו היא – גניבות, גזילות ואולי אפילו דברים חמורים מכך, ואילו בדורו של משה הכוונה היא – שאסור להקריב קורבנות בבמות, למעט נדרים ונדבות, עד הכניסה אל המנוחה והנחלה.
הגמרא במסכת זבחים, מבארת מהי "המנוחה" ומהי "הנחלה". "המנוחה" היא שילה, שבה המשכן לא היה קבוע לעולם, ואילו "הנחלה" היא ירושלים, מקום המקדש הקבוע. לאחר ההגעה לירושלים ישראל יוכלו להקריב כל הקורבנות במקום שנבחר.
עוד באתר:
בעל ה"אבני נזר" מסביר שהפסוק רומז גם למשמעותה של השבת. בנוסח התפילה משתמשים בביטוי "והנחילנו", כדי לבטא את השפעת קדושת השבת.
לשון "נחלה" מבטאת דבר מתמשך שאין לו הפסק. כשם שירושלים נקראת נחלה, כך גם קדושת השבת והשפעתה, שעל פי דברי הזוהר נמשכת אל כל ששת ימי המעשה ומלוות את האדם לאורך השבוע.
האזינו לקטע המלא מהתוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
