בתוכנית 'שעתיים לשבת' בהגשת מני גירא שוורץ הובא ווארט ושיר לפרשת ראה, על הפסוק: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו". הוא הסביר כי התורה מתייחסת לתקופה שקדמה לכניסת עם ישראל אל "המנוחה ואל הנחלה", שבה עדיין לא הותר להקריב את כל סוגי הקורבנות.
בהמשך הובאו דבריו של רבי זלמן סורוצקין בספר "אוזניים לתורה" שמסביר את ההבדל בין משמעות הביטוי "איש כל הישר בעיניו" בדורו של משה לבין משמעותו בדורות האחרונים, כיום המשמעות של איש כל הישר בעניו היא – גניבות, גזילות ואולי אפילו דברים חמורים מכך, ואילו בדורו של משה הכוונה היא – שאסור להקריב קורבנות בבמות, למעט נדרים ונדבות, עד הכניסה אל המנוחה והנחלה.
עוד הובאו דברי הגמרא במסכת זבחים, המבארת מהי "המנוחה" ומהי "הנחלה". "המנוחה" היא שילה, שבה המשכן לא היה קבוע לעולם, ואילו "הנחלה" היא ירושלים, מקום המקדש הקבוע. לאחר ההגעה לירושלים ישראל יוכלו להקריב כל הקורבנות במקום שנבחר.
עוד באתר:
בהמשך הובאו דברי בעל ה"אבני נזר", שהפסוק רומז גם למשמעותה של השבת. בנוסח התפילה משתמשים בביטוי "והנחילנו", כדי לבטא את השפעת קדושת השבת.
לפי הדברים שהובאו, לשון "נחלה" מבטאת דבר מתמשך שאין לו הפסק. כשם שירושלים נקראת נחלה, כך גם קדושת השבת והשפעתה, שעל פי דברי הזוהר נמשכת אל כל ששת ימי המעשה ומלוות את האדם לאורך השבוע.
האזינו לקטע המלא מהתוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
