העיתונאי שלמה קופרמן התארח בפינת 'נפש קול חי' בתוכנית 'סדר שלישי', בהגשת יוסי חיים מימון ב'קול חי', ושיתף בכאב על אובדן בתו בלידה שקטה. בשיחה האישית סיפר על רגע הגילוי, ההתמודדות הממושכת והיצירה שסייעה לו לשוב בהדרגה לחיים ולעבודה.
קופרמן סיפר כי לפני כשלוש שנים הגיע עם אשתו לבדיקה שגרתית במהלך ההיריון. אחות שהבחינה בממצא חריג הפנתה אותם לרופא, ובהמשך למומחה. שישה ימים לאחר הבדיקה הראשונה התברר כי העוברית כבר אינה בחיים, בעקבות גידול סרטני בכליה. "היום אנחנו כבר יודעים ששום דבר לא מובן מאליו", אמר.
השיחה עסקה גם בביטוי "לידה שקטה" ובכאב שהוא נושא בתוכו. קופרמן תיאר את הניגוד הקשה בין הציפייה לשמוע את בכיו של התינוק לבין הדממה בחדר: "אתה ממש רוצה לשמוע משהו, אבל הכול שקט, הכול רגוע, הכול שליו מדי. והשקט הזה צורח, השקט הזה שורף אותך מבפנים". לדבריו, גם שלוש שנים לאחר האירוע הכאב עדיין נוכח.
עוד באתר:
כאשר נשאל אם ניתן להתגבר על אובדן כזה, השיב כי מדובר בכאב שאין לו פתרון מוחלט. "אני בדרך כלל אוהב אתגרים ולהתגבר עליהם, אבל במקרה הזה זה לא משהו שיש לו מזור. אתה יכול ללמוד לחיות עם זה, ואתה חייב ללמוד לחיות עם זה", אמר. הוא הדגיש כי מי שחווה משבר אינו צריך להסס לפנות לטיפול נפשי ולתת לנפש את המענה שהיא זקוקה לו.
קופרמן סיפר כי הוא החזיק את בתו בידיו והתקשה לקבל את העובדה שחייה הסתיימו עוד בטרם החלו. "זו בת שלי, זה הכול", אמר. "לא יכולתי שלא לחשוב: מה היא עשתה? היא לא עשתה רע מעולם למישהו". בשיחה על האמונה ועל השאלות המתעוררות מול האסון הוא הבחין בין טענה כלפי שמיים לבין כאב שמבקש תשובה: "זה לא טענות, זה שאלות".
לדבריו, האמונה בכך שלכל נשמה ולכל אירוע יש משמעות אפשרה לו ליצור מסגרת שבתוכה ניתן לשאת את הכאב. "כשאתה מבין שיש משמעות לעולם הזה ויש משמעות לכל נשמה שעוברת פה, זו הדרך היחידה לקחת את החוויה הזאת ולהבין שזה גדול עליך", הסביר. "אם באמת אין לזה טעם, אז למה היא מתה? למה היא סבלה כל כך?".
החזרה לעבודה לא הייתה פשוטה. קופרמן תיאר שבועות שבהם לא רצה לעשות דבר, ואכל או ישן רק מתוך צורך גופני, ללא רצון פנימי. דווקא הכתיבה והיצירה העיתונאית היו לדבריו החבל שמשך אותו כלפי מעלה. "העבודה הזאת היא כתיבה, שהיא יצירה. להיפגש עם חוויות של אנשים אחרים – זה היה הדבר היחיד שפשוט משך אותי מתוך הכאב הזה", אמר.
האובדן השפיע גם על עבודתו כעיתונאי. לאחר טבח 7 באוקטובר נפגש קופרמן במסגרת תפקידו עם משפחות שכולות ומשפחות חטופים. הוא הדגיש שאין להשוות בין כאבים, אך הרגיש שהחוויה שעבר העניקה לו "שמץ של מושג" באשר לכאבם של אחרים. "זכיתי שהחוויה הנוראית הזאת נתנה לי איזשהו כלי להתחבר לכאב הכי עמוק של אנשים", סיפר.
על השאלה האם כאב מצמיח השיב קופרמן כי דווקא אדם שעובר שבר עמוק עשוי להגיע למקומות שלא היה מסוגל להגיע אליהם קודם. הוא השווה את הנפש לשריר שמתחזק לאחר שנשבר ונבנה מחדש, אך הבהיר כי הצמיחה אינה מתרחשת מעצמה ודורשת רצון, טיפול ועבודה פנימית.
בסיום השיחה ביקש להעביר מסר למי שחווה אובדן או משבר: יש להתייחס לכאב הנפשי כפי שמתייחסים לכאב גופני. "אם כואבת לך הרגל, הראש או היד, אתה הולך לרופא. הנפש לא שונה מזה", אמר. "תתייחסו אליה בדיוק כמו שאתם מתייחסים לכל איבר בגוף שלכם ותטפלו בה. זה בסדר, זה לגיטימי, זה מתבקש. זו אפילו לא זכות – זו חובה".
האזינו לשיחה המלאה בפינת 'נפש קול חי' ב'קול חי':
