כמה פעמים שמעתם על זוג ש"פשוט לא מצליח לתקשר"?
אנחנו רגילים לחשוב שאם רק נלמד בני זוג לדבר נכון יותר ולהבין טוב יותר הבעיה תיפתר, אבל אולי אתם מבינים מצוין, והשאלה האמיתית היא למה כל אחד מכם רוצה להבין דווקא את מה שהוא מבין.
תסתכלו רגע על הסרטון,
אני משחק שם עם האוזניים.
לכאורה, שטות קטנה,
אבל מאחורי המשחק הזה מסתתרת שאלה שאני פוגש שוב ושוב בעבודה עם אנשים וזוגות:
מי אמר שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא שומעים?
אנחנו רגילים לקרוא לזה "בעיית תקשורת".
הוא לא מבין אותה.
היא לא מבינה אותו.
הם לא יודעים לדבר.
הם לא יודעים להקשיב.
ואז אנחנו מנסים לעזור להם,
מלמדים אותם לדבר אחרת, להקשיב אחרת, להסביר את עצמם בצורה מדויקת יותר,
אבל אני רוצה לעצור רגע לפני כל זה ולשאול שאלה אחרת לגמרי:
ומה אם הם דווקא שומעים מצוין?
מה אם הבעיה היא לא שלא שמעתי אותך, אלא ששמעתי מתוך כל מה שאמרת בדיוק את מה שרציתי לשמוע?
עוד באתר:
אני לא שומע רק אותך, אני שומע גם את עצמי
כשאשתי, בעלי, הילד שלי או כל אדם אחר אומר לי משפט, המשפט הזה לא נכנס לתוך חלל ריק, הוא פוגש עולם שלם שכבר נמצא בתוכי.
פחדים.
צרכים.
כמיהות.
פצעים.
אמונות.
סיפורים שאני מספר לעצמי כבר שנים.
ואז קורה משהו מרתק: זה נראה שאני מגיב למה שאמרת,
אבל לפעמים אני בכלל מגיב למה שהייתי צריך לשמוע בתוך מה שאמרת,
את אמרת משפט אחד ואני שמעתי: "אתה לא מספיק טוב",
אתה אמרת משפט אחד והיא שמעה: "אני לא חשובה לך".
מישהו הציב לי גבול ואני שמעתי דחייה.
מישהו ביקש ממני משהו ואני שמעתי ביקורת.
מישהו לא הסכים איתי ואני שמעתי זלזול.
ועכשיו אפשר להתחיל להתווכח שעות:
"זה לא מה שאמרתי!"
"זה בדיוק מה שאמרת!"
"לא הבנת אותי!"
"אני הבנתי מצויין!"
אבל אותי מעניין משהו אחר,
למה דווקא את זה שמעת?
זאת השאלה שאני רוצה לקחת אתכם אליה.
אני לא ממהר ללמד אתכם איך להבין אחד את השני,
אני גם לא ממהר להסביר לכם מה בן הזוג "באמת התכוון",
לפעמים זה אפילו מפספס את הסיפור,
כי השאלה שמעניינת אותי היא לא רק: מה הוא אמר?
אלא: למה אני רוצה שהוא אמר את מה ששמעתי?
זו כבר שאלה אחרת לגמרי,
למה מתוך משפט שלם תפסתי דווקא את שתי המילים האלה?
למה מתוך 10 אפשרויות לפרש אותך, המוח שלי הלך דווקא לפרשנות הזאת?
למה כל כך חשוב לי להיות בטוח שאתה מזלזל בי?
למה אני צריך להשתכנע שלא אכפת לך ממני?
למה אני שומע ביקורת גם כשאף אחד לא אמר שאני לא בסדר?
ולמה לפעמים אני נאחז בפרשנות שלי גם כשהאדם שמולי אומר לי שוב ושוב: "אבל לזה בכלל לא התכוונתי"?
כאן בעיניי מתחילה העבודה האמיתית.
כי לפרשנות שלי יש תפקיד
אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו פשוט "רואים את המציאות",
אבל הפרשנות שלנו לא תמיד תמימה,
לפעמים היא שומרת עלינו.
לפעמים היא מאפשרת לנו לא לפגוש פחד עמוק יותר.
לפעמים היא מחזקת סיפור שאנחנו כבר מכירים על עצמנו או על האחר.
ולפעמים, וזה כבר יותר מאתגר להודות, היא גם נותנת לנו משהו,
אם אני מבין אותך כתוקף אותי, אני יכול להתגונן.
אם אני מבין אותך כמי שלא רואה אותי, אני יכול לכעוס.
אם אני מבין אותך כמי שלא אוהב אותי, אני לא צריך להסתכן ולבדוק עד כמה אני זקוק לך.
אם אני בטוח שאתה הבעיה, אני לא צריך עדיין לפגוש את מה שקורה בתוכי.
ולכן השאלה היא לא רק האם הפרשנות שלי נכונה.
השאלה העמוקה יותר היא:
מה הפרשנות הזאת עושה עבורי?
ממה היא מגינה עליי?
איזה פחד היא מחזיקה?
ומה הייתי נאלץ לפגוש בתוכי אם הייתי מוכן לרגע לוותר עליה?
אולי לא צריך לתקן כל כך מהר את התקשורת,
אני לא אומר שתקשורת אינה חשובה.
ברור שחשוב לדעת לדבר, להקשיב ולהביע את עצמנו.
אבל לפעמים אנחנו מנסים לתקן את הקומה הלא נכונה.
כי אפשר ללמוד את כל כללי התקשורת בעולם ועדיין להמשיך לשמוע בדיוק את מה שאני רוצה לשמוע.
אפשר לדבר בשקט.
אפשר להשתמש במילים יפות.
אפשר אפילו להגיד "אני מרגיש" במקום "אתה תמיד",
ועדיין, מתחת לכל הטכניקה הזאת, הנפש שלי יכולה להמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר:
לקחת את מה שאמרת ולהעביר אותו דרך העולם שלי,
ולכן לפעמים אני רוצה להניח לרגע לתקשורת,
לא ללמד אתכם להבין טוב יותר,
אלא לעצור ולשאול:
למה אני מבין אותך דווקא ככה?
אל תמהרו לתקן את האוזניים,
זה מה שרציתי לומר בסרטון.
לפעמים האוזניים שלנו עובדות מצוין,
אולי אפילו טוב מדי.
הן קולטות את המילים ואז משהו בתוכנו כבר בוחר איזו משמעות לתת להן,
ולכן בפעם הבאה שאתם בטוחים שאתם כבר יודעים בדיוק למה בן או בת הזוג התכוונו, אל תמהרו לבדוק רק: "האם הבנתי אותו נכון?"
תעזו לשאול שאלה הרבה יותר מטלטלת:
"למה אני רוצה להבין אותו דווקא ככה?"
מה זה נותן לי?
איזה פחד זה משרת?
על מה זה מגן?
ומה יש בתוכי שגורם לי, שוב ושוב, לשמוע דווקא את אותו הסיפור?
כי לפעמים הבעיה בזוגיות היא לא שאנחנו לא מבינים אחד את השני.
לפעמים אנחנו מבינים את השני דרך מה שאנחנו צריכים שהוא יגיד,
ואז אולי לא צריך להתחיל בעוד שיעור בתקשורת,
צריך להתחיל במקום הרבה יותר עמוק, במה שקורה בתוכי, רגע לפני שאני מחליט מה שמעתי.
