לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
קוראים התלוננו על שמתחתי אותם שבוע שלם, בצפייה לסיפור עם הנסיעה לאוקראינה.
אין זה סיפור מתח, רק כמה חוויות עם 'השגחה פרטית' של ליטופים ממרום, אין כאן ענין של סכנה מוחשית שעברתי, כמו הסיפור של הילדה שניצלה, שסיפרתי לפני שבועיים, אבל בהחלט נותן מקום להתבונן בחסדים שנראים קטנים ובפרט בסיפור הזה, שיכול להיות לתועלת להמונים הטסים לאומן.
עוד באתר:
זקני, הגה"ח רבי שמואל גפנר זצ"ל היה דור חמישי בן אחר בן להרה"ק ר' דוד לאה'קס זי"ע, מגדולי תלמידי מרן הבעש"ט והוא גם שימש כבעל תוקע אצלו וידוע הסיפור שהבעש"ט לימדו קודם ר"ה את סודות וכוונות התקיעות, אך כאשר נטל את השופר לידו לתקוע והבעש"ט הכריז 'תקיעה', תפס אותו פחד ואימה גדולה ומרוב יראה לא הצליח להיזכר ולכוון דבר ממה שלימדו רבו, ליבו נשבר בקרבו אך בלית ברירה תקע בלי הכוונות, לאחר התפילה אמר לו הבעש"ט, פעלת בתקיעותיך הרבה יותר מהמצופה, כי הכוונות שלימדתיך הם מפתחות, יש והם מצליחים, אבל לא מוכרח, משא"כ לב נשבר הוא כמו פטיש אדיר שבוקע את כל הדלתות וזה תמיד עובד.
במשפחתנו רווחת ההבטחה, שר' דוד לאה'קעס הבטיח, שמי מצאצאיו שיבוא לבקר על קברו בער"ח אלול שיחול להיות ביום רביעי בשבת, יענו לו מן השמים על מה שיבקש ולאחרונה התפרסם הסיפור על מנין מצאצאיו שנסעו אליו לפני מספר שנים בער"ח אלול שחל ביום רביעי בשבוע, קודם לכן, השתטחו על ציון הבעש"ט ושם פגשו 2 יהודים נגידים שסיפרו שבאו להעתיר על קרובת משפחה שזקוקה לרפואה שלימה והם סיפרו לו לאן הם נוסעים, האיש ביקש להצטרף עמהם ושיתפללו עבור יקירתם והבטיח לתגמלם כהוגן, הם הסכימו והוא ביקש את פרטי הבנק שלהם וכעבור מס' ימים העביר 400 אלף ₪ שיתחלק בין כל המשתתפים.
לי נודע כל הענין של ההבטחה, רק לפני מספר שנים ובדקתי שזה יקרה שוב השנה תשפ"ו ושקלתי בעצמי אם לנסוע אם לאו, בעיקר בגלל שאין טיסות לאוקראינה וצריך להיטלטל שעות רבות בדרכים, ברכבות או רכבים וטיסות קונקשן, אולם יומיים קודם לתאריך, בני הפתיע אותי והודיע לי שרכש עבורי כרטיס טיסה לאור ליום שלישי, יום לפני ער"ח אלול, שיהיה לי מספיק זמן להגיע גם לציון הבעש"ט הק' שזה מרחק כשעה נסיעה ממקום קברי תלמידיו.
הדרך הקרובה ביותר לשם, היא לנחות במולדובה ומשם לקחת מונית לנסיעה של כ-3 שעות עד לגבול של אוקראינה ובגבול, אין גבול לכמות הסבלנות שצריך להתאזר ואחרי חציית הגבול יש עוד כשעתיים עד העיר 'באר', שם טמון הרה"ק זיע"א.
כתבתי בקבוצות המשפחתיות על הנסיעה והשמות התחילו לזרום, כולם זקוקים לישועות והאימיילים זרמו לעשרות ובכל אחד עשרות עד מאות שמות להזכיר על הציון, (כמעט הרגשתי אדמו"ר עד שקלטתי שזה רק קוויטלאך בלי פדיונות). הקדמתי את היציאה לשדה התעופה כדי להספיק להיכנס לבורו פארק לנחם את אחיי ואחיות אמי ע"ה שישבו שבעה על פטירת אחותם מרת ערבליך ע"ה וכששמעו על הנסיעה, מילאו גם הם את אמתחתי ב'קוויטלאך' להתפלל על בני המשפחה.
כיון שאין כלל טיסות מארה"ב למולדובה, נאלצתי לעשות סטופ איפשהו באירופה, התחנה היתה נחיתה בוינא אוסטריה בערך בשעה 1 בצהרים ובשעה 1.50 טיסת המשך למולדובה, אך בפועל, היה איחור של כשעה ביציאה מניו יורק וכאשר נחתתי בוינא בשעה 1.35, רצתי מהר לשער המיועד אבל הדלפק כבר היה ריק, פניתי לדלפק השירות והם בישרו לי שהטיסה הבאה למולדובה היא בעשר בלילה, כלומר, 8 שעות המתנה, לפחות שמחתי שיהיה לי מנין למנחה מעריב.
אחד מקוראינו החשובים מתגורר בוינא וכבר מזמן הוא מתכתב איתי ומביע את הערכתו, עד כדי כך, שהוא מבקש שאשלח לו את כל המאמרים והוא רוצה לברור מתוכם את המיטב ולערוך מזה ספר, כתבתי לו שאני שוהה בוינא למספר שעות וביקשתי ממנו שידריך אותי איפה יש מנין ואיך הכי קל להגיע מהשדה לאזור החרדי?
'תמתין ליד שער היציאה, אני אצלך עוד 20 דקות' הוא ענה, הוא קיים מצוות הכנסת אורחים כדבעי, הביא אותי למשרדו ודאג לי למצע למנוחה לזמן מה, הזמין אותי למסעדה וכמובן מנחה מעריב ב'אהל משה' וגם החזיר אותי לשדה התעופה.
בשדה התעופה עשיתי חשבון פשוט, שלא אספיק את מעזיבוז', כי הטיסה חזור נועדה ליום רביעי בשעה 4 אחה"צ ואם מחשבים את שעות הנסיעה, הוי אומר, ב-9 בבוקר אני חייב לצאת חזרה לשדה.
נחתתי בחצות הלילה במולדובה, כאן הרגשתי בבית, בבליל הקולות בלטה העברית, יארמולקעס עם כיתוב של ברסלב, משפחות שלימות שכבר מקיימים את 'שלושים יום קודם לחג' באים אל רבינו לאומאן, לא לוקחים סיכון של הרגע האחרון.
יצאתי החוצה, המתין לי רכב שהיה אמור להיות צמוד אלי כל הדרך, הלוך וחזור, יצאנו לדרך והגענו לגבול, הנהג לא דיבר אנגלית אבל נעזרנו בבינה המלאכותית שתירגמה בינינו והוא אמר לי, שאם אני רוצה למנוע עיכובים, הוא יכול להחליק 5 דולר לידי הפקיד שבגבול וזו סגולה בדוקה ומנוסה לחסוך הרבה זמן.
למזלי, בגבול היה רק רכב אחד לפנינו, הפקיד המולדובי קיבל את הפספורט שבתוכו מקופל השטר, הוא בדק את הרכב ברפרוף ושחרר אותנו לצאת ממולדובה ולעבור פנימה, אבל אז התברר לי שיש כאן דין של 'זה יוצא וזה נכנס', כלומר, כעת הפקיד האוקראיני צריך לאשר את הכניסה לאוקראינה וזה מצריך שטר נוסף לתוך הפספורט, כאן הבדיקה כבר היתה יותר יסודית, פתיחת המזוודת יד וחיטוט במטלטלין, אבל זה היה סביל, פחות מחצי שעה והחלקנו לאוקראינה, הדרך היתה ריקה, יש עוצר לילי, פה ושם מחסום צבאי אבל ללא עיכובים מיוחדים.
מבדיקות שערכתי מראש, הבנתי כי לפני כשלושים שנה, האוקראינים ימ"ש שטחו את כל בית הקברות העתיק ב'באר' ובנו שם בנייני מגורים והצדיק רבי ישראל מאיר גבאי שליט"א, אשר ידיו רב לו בשימור והנצחת קברי צדיקים, דאג לתלות שם על קיר אחד הבניינים, שלט זהוב עם כיתוב, שכאן מקום מנוחת הצדיקים תלמידי הבעש"ט הרה"ק רבי דוד לאה'קעס והרה"ק המגיד מ'באר' רבי זאב וואלף הכהן זי"ע ושלט נוסף עם הכיתוב שהבטיח שמי מצאצאיו שיבא על קברו בער"ח אלול שיחול ביום רביעי בשבוע, יענו לו לבקשתו מן השמים.
הבנתי גם, שזה קצת מסובך למצוא את המיקום המדוייק, כי יש שם מבוך של בניינים, אמנם שלחו לי תמונה עם צורת הבנין והשלט הנ"ל, אבל עדיין, לך תחפש מחט בערמת שחת.
בשלב זה ציפתה לי הפתעה, באמצע הדרך, אחי הצעיר מארץ ישראל, כותב לי שהוא בדרך לשם והוא הקדים אותי בשעה וחיפש ויגע עד שמצא, כך, שכאשר הגעתי לשם, בערך בשעת נץ החמה, הוא הדריך אותי לא להיכנס לסמטאות שהווייז מורה, רק להמשיך בדרך הראשית וכיוון אותי ככל האפשר ואף יצא לצומת הקרובה כדי שאראה אותו, בהגיעי לשם הכינו לנו 'קבלת פנים', כאשר 'זכינו' לשמוע כמה אזעקות, אבל לא היה נראה שמישהו מתרגש מזה.
נתקיים בנו דברי הכתוב 'הנה אחיך יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו' אינו דומה תפילת יחיד לתפילת רבים ומיעוט רבים שנים, וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו: 'טובים השנים מן האחד', אחי הראה לי את הבנין עם השלטים, ובסמוך לבנין יש 'גן העיר' עם ספסלים ונדנדות ואחי היקר אומר לי בפשטות: 'אני מרגיש שזה כאן בגן העיר סמוך אלינו', לצערי, אני לא מרגיש בעניינים האלו, כנראה נשמת אחי זכה ונקיה, אבל שמחתי בהרגשתו, כי ליד הבנין שהשלט תלוי, אין איפה לשבת, וכאן יש שולחן וספסל, הודעתי לנהג שילך לנוח ויחזור בשעה 9, הוצאתי הטלית ותפילין והתפללנו תפילת שחרית ופת שחרית אחריה, והתכוננו להתחיל לומר תהילים.
ואז חיכתה לנו הפתעה נוספת, אני רואה רכב נעצר ואיש הדור פנים חבוש בכובע ירושלמי רחב תיתורא יוצא ממנו והנה לפנינו האיש והאגדה, הרב ישראל מאיר גבאי בכבודו ובעצמו, והפתעתנו גדלה, כאשר הוא מחווה לנו באצבעו על עץ עבות העומד בכניסה לגן העיר, ואומר לנו כי 2 הצדיקים טמונים למרגלות העץ והוא אף מראה לנו, שהוא צבע את גזע העץ בצבע לבן לסימן שעושים על הקברות.
שאלנו אותו מהיכן הוא שאב את הידע הזה? והוא סיפר לנו, כי בעבר התגורר באזור, יהודי ישיש בשם 'אנשין', חסיד ברסלב, והוא הראה לו בדיוק את המקום, שהוא עוד זוכר מהתקופה שהיו שם המצבות וזה היה מקום תפילה ידוע ומפורסם והרב גבאי אף עדכן אותנו שהעירייה אישרה לו להציב במקום אוהל על קבריהם וכבר הזמין במפעל אוהל שמנחיתים אותו מוכן עם מנוף, אך השכנים מתנגדים. לפי דבריו, 500 דולר דמי 'לא יחרץ' לכל אחד מ-60 הדיירים פותר את הבעיה (מי מרים את הכפפה?).
הכל היה שווה לי, להיווכח שאחי אכן מרגיש נכון, כי העץ היה בדיוק ליד המקום שאחי אמר שהוא מרגיש שזה שם.
התפללנו פרקי תהילים מתחילה על פרק ל' וכן כל פרקי יום רביעי, גם אמרנו פרק שירה ועוד והקדשנו זמן רב להזכיר כל השמות שקיבלנו, ויש בזה גם סגולה שחז"ל הבטיחו 'המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה', ויה"ר שיתקבלו כל התפילות ברחמים וברצון.
תוך כדי תפילה, חשבתי, מה הענין של יום רביעי דוקא? באמרי פרקי התהילים הבחנתי חידוש נחמד, יום רביעי הוא היום האמצעי בשבוע ויש לו השפעות מהשבת שעברה, שהרי 'כל שבעה יומין מיניה מתברכין', וביום רביעי גם מתחיל ההשפעות של השבת הבעל"ט, לכן כידוע מסיימים את שיר של יום רביעי בפסוקי 'לכו נרננה' של קבלת שבת ומה נפלא הדבר, שהפרק שהיו אומרים בבית המקדש, שיר של יום רביעי (צ"ד) מושתל בין הפרקים של 'קבלת שבת' בפועל – צ"ב צ"ג 'מזמור שיר ליום השבת, ה' מלך', לבין הפרקים של הכנה לקבלת שבת 'לכו נרננה וכו' – צ"ה.
המחוג הראה על השעה 9, הרב גבאי שלף מכיסו כמה מפיונים ומצית טורבו והדליק מדורה קטנה, יצאנו בריקוד סוער באמצע הגן, שרנו בר יוחאי, וימלא משאלותנו, זאלט האבן געפועלט אלעס גוטס, לשנה הבאה בירושלים הבנויה ויצאנו לעבר המונית חזרה לשדה התעופה.
הרכב מתחיל לנסוע על שביל עפר וחצץ, ממש דרך חתחתים ואני תוהה עם אחי, מדוע אינו נוסע על דרך המלך? כעבור כחצי שעה אני שואל אותו, כמה זמן יש עוד עד הגבול? והוא עונה לי: עוד חצי שעה למעזיבוז', ואנחנו קולטים ששכחנו לעדכן אותו ששינינו את התוכנית ולא נספיק מעזיבוז', וזה אומר שהתרחקנו חצי שעה ויש לחזור חצי שעה וזה ממש מצמצם אותנו בזמן להספיק את הטיסה שלי (לאחי היה מספיק זמן), ביקשתי ממנו שיעשה פרסה, אבל הוא התעקש שיש דרך גם מהצד הזה, ונצא מגבול אחר, לא זה שנכנסנו בו.
לו ידעתי את המצפה לנו, הייתי מתעקש שיפרסס, אבל אינני מכיר את גבולות אוקראינה, בסביבות 12 הגענו לגבול והנהג רואה מרחוק את המצב ופוכר את ידיו, כאומר: תשכחו מהטיסה, כ-50 רכבים לפנינו, כולל אוטובוסים ואף אחד לא ממהר לאף מקום, הנהגים עומדים מחוץ לרכבים ומעשנים, הם רגילים לזה, ואני מבין שאני בבעיה, לפחות שעתיים המתנה (זה גבול הרבה יותר פעיל מהגבול של אמש).
הרמתי טלפון לבני שסידר לי את הכרטיס, שיבדוק לי מתי הטיסה הבאה, אך בני לא איבד את העשתונות ואמר לי 'טאטי, קח את חפציך, צא רגלית אל ביקורת הדרכונים ותקח מונית מהעבר השני של הגבול, כפרה ה-200 דולר שכבר שילמתי לנהג'.
עשיתי כדבריו, כאן דוקא הלך די מהר, תוך 20 דקות עברתי את 2 הביקורות כולל בדיקת החפצים ובחוץ עמדו נהגים הכן, אך כולם הסבירו לי שזה 3 שעות נסיעה והדרך פקוקה ואין סיכוי שאגיע לשדה לפני 4, לפתע ראיתי נהג אחד, בעל פנים נועזות, לחשתי תפילה אל הקב"ה ואמרתי לנהג, בוא נצא, הלא בין כה אנחנו צריכים להגיע לשדה, הנהג ביקש שאראה לו שאכן יש לי 200 דולר עלי, הראיתי לו וגם נפנפתי לו בשטר של 20 והבטחתי לו שאם נגיע בשדה בזמן, הוא מקבל את השטר הזה.
הנהג לא איכזב, הוא שעט כמו נהג מירוצים, אמנם לא עשה סכנות מוחשיות, אבל עקיפות (בשדה ראייה), שוליים, שבילים, והכל עם חלון פתוח, כי אין מזגן והוא גם עישן וגם עצר למלאות דלק ובשעה 3.20 נכנסנו לכביש המוביל אל שדה"ת, כאשר הווייז אומר 5 מייל – 8 ק"מ וכאן נתקענו בפקק מזדחל עקב עבודות בכביש, נזכרתי ששמעתי מאחי ר' דוד שיש סגולה להיפטר מפקק, לשיר את התנועה הידועה והמרגשת של הריבניצ'ער זי"ע (אני שר את זה בראש השנה על 'כבקרת רועה עדרו'), אחי ואני שרנו יחד את התנועה מספר פעמים והפקק השתחרר.
שעטתי אל הנמל, לא ראיתי אף אחד ממטר, נפנפתי בידיי והראיתי לכולם את הבורדינג ועקפתי את כולם ישירות לשיקוף ומשם אל ביקורת הדרכונים וכשהגעתי אל השער כולי מתנשף שמעתי את הכרוז 'נוסעים אחרונים מתבקשים להגיע לשער…' ונכנסתי אל האוטובוס המוביל את הנוסעים אל מדרגות המטוס (אולד פעשן).
קיבלתי על עצמי, שבעזהי"ת אזכה לראות את הישועה שלמענה נסעתי, אסע שוב לשנה הבאה, שיחול שוב פעם יום רביעי ער"ח אלול, בתקווה שכבר לא נצטרך, כי הצדיקים כבר יהיה איתנו בירושלים וכדברי הזוה"ק שבשנת תשפ"ו יתחיל תחיית המתים לצדיקים.
נ.ב. הגליון עצמו מלא וגדוש בכל טוב, הקשר בין 'כי תצא למלחמה' ל'אם תקום עלי מלחמה' שבמזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'.
מה מיוחד ב'נעל' שבחליצה? מדוע דוקא הוזכר 'כרם וקמה' לגבי דין 'ואל כליך לא תתן'. למה אין לתעב אדומי שטבח בנו כל הדורות?
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
