לקראת ראש השנה, יונת קפלן שוחחה עם הרבנית פרי כהן על תחושת אלול, הגעגוע לימים שבהם האווירה הרוחנית הייתה חלק מובנה מסדר היום – ועל הדרך שבה אפשר לייצר את החיבור הזה גם בתוך שגרת החיים העמוסה. השיחה קיבלה תפנית מיוחדת כאשר הרבנית הציעה להסתכל אחרת על תקיעות השופר: לא רק כקול הנשמע מבחוץ, אלא כביטוי ל"נשימות התקועות" שבתוכנו.
קפלן סיפרה כי בדרכה להחזיר את בנה לישיבה שיתפה אותו בגעגועים לימי בית הספר והסמינר בחודש אלול. "ברגע שאתה עוזב את המוסדות, אין לך כל בוקר שיעור מוסר באלול", אמרה. "אתה צריך לייצר לעצמך את הרגעים האלה של החיבור". הרבנית כהן הזדהתה עם הדברים וסיפרה כי היא פוגשת כיום צעירות שלא תמיד מעריכות בזמן אמת את אותה "חממה" רוחנית שמעניקים מוסדות החינוך.
משם עברה הרבנית כהן לדבר על ההכנה לראש השנה ועל דמותו של רבי אבהו, שדבריו בגמרא עומדים בבסיס סדר התקיעות הנהוג – תקיעה, שברים ותרועה – בשל הספק כיצד יש לפרש את ה"יבבה". כהן חיברה זאת לסיפורה של אם סיסרא, שעל בכייה לאחר שבנה בושש לשוב מן המלחמה מבוסס אחד ההסברים למניין קולות השופר בראש השנה.
עוד באתר:
הרבנית תיארה את אם סיסרא הממתינה ליד החלון לשובו של בנה, בעוד הזמן חולף והיא עדיין אינה יודעת כי הוא לא ישוב. לדבריה, דווקא הבכי של אם על בנה, למרות מעשיו הרעים של סיסרא, מבטא כוח אנושי עמוק של כאב וגעגוע. מתוך התמונה הזאת ביקשה כהן להציע התבוננות אישית על קול השופר ועל מה שהוא עשוי לעורר באדם.
"לפני הרבה שנים הייתי באיזשהו טיפול, ובטיפול הזה הסבירו לי מה זה תקיעות שופר – נשימות", סיפרה. "יש נשימות שתקועות, יש נשימות שמשוחררות". מכאן הציעה כי כאשר אין קול חיצוני שמעורר את האדם, עליו לנסות להקשיב בעצמו למה שמתרחש בתוכו.
"אנחנו צריכות לשבת ולהקשיב לנשימות התקועות, ולהביא אותן לקדוש ברוך הוא, פשוט להביא אותן", אמרה הרבנית כהן. לדבריה, התפילה יכולה להפוך להזדמנות "לספר לקדוש ברוך הוא את הסיפור של הנשימות שלנו, של הנשמה שלנו, שהיא ירדה לפה וכל כך רוצה – אבל משהו שם תקוע". קפלן התרגשה מהדברים וסיכמה: "הלוואי שנזכה באמת להיות קרובים, להרגיש שאנחנו משחררים את הנשימות".
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'הבמה שלך' עם יונת קפלן ב'קול חי':
