מאיפה הגיעו המושגים "ימין" ו"שמאל" בפוליטיקה? בפינת "מאיפה אתה יודע את זה" ב'מגזין הצהריים' של 'קול חי', בהגשת אריאל ברמן, חזר עפר גדנקן אל המהפכה הצרפתית והסביר כיצד סידור מקרי לכאורה של מושבים באולם הפך להגדרה פוליטית שמלווה את העולם עד היום.
הסיפור מתחיל בצרפת של המאה ה־18, אז חולקה החברה לשלושה מעמדות: אנשי הדת, האצולה ופשוטי העם. שני המעמדות הראשונים נהנו מזכויות יתר ומפטורים שונים, בעוד רוב הציבור נשא בנטל המסים. בשנת 1789, לאחר שקופת הממלכה התרוקנה בעקבות מלחמות, חובות והוצאות כבדות, כינס המלך לואי ה־16 את אספת המעמדות כדי לאשר מסים חדשים.
נציגי המעמד השלישי, שמחו על שיטת ההצבעה שהותירה אותם בעמדת נחיתות, פרשו והכריזו על עצמם כאספה הלאומית. לאחר החרפת המהומות והסתערות ההמונים על הבסטיליה, נאלץ המלך לקבל את המציאות החדשה ולהורות לנציגי האצולה והכמורה להצטרף לאספה. כך מצאו את עצמם המחנות היריבים יושבים יחד באולם אחד.
עוד באתר:
גדנקן סיפר כי תומכי המלוכה, אנשי הדת והאצילים שביקשו לשמר את הסדר הקיים התיישבו מימינו של יושב ראש האספה. מנגד, מי שתמכו בשינויים מרחיקי לכת, בהעברת כוח לעם ובהרחבת השוויון והחירות ישבו משמאלו. העיתונאים שסיקרו את הדיונים החלו להשתמש במיקום המושבים כקיצור שימושי: "הצד הימני" התנגד להצעה, ואילו "הצד השמאלי" תמך בה.
מאז הפכו "ימין" ו"שמאל" לכינויים פוליטיים מקובלים ברחבי העולם, אף שהמשמעות שלהם השתנתה ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה. המהפכה עצמה הובילה בהמשך להוצאתם להורג בגיליוטינה של לואי ה־16 ורעייתו מארי אנטואנט ולשנים של טלטלה בצרפת. "בפעם הבאה שאתם שומעים התבטאויות על ימני או שמאלני", סיכם גדנקן, "תזכרו שזה בסך הכול הצד של החדר שמישהו בחר בקיץ 1789".
האזינו לפינה המלאה במגזין הצהריים ב'קול חי':
