דיווח דרמטי ברויטרס מצביע על שינוי משמעותי במעורבות הסינית במשבר המתפתח בתימן ובים האדום: סין פנתה באופן פרטי לאיראן וביקשה ממנה להפעיל את השפעתה על החות'ים, לאחר שסעודיה פנתה לבייג'ינג בעקבות ההתקדמות הצבאית המהירה של המורדים לאורך חוף ים סוף ובאזור מצר באב אל-מנדב.
על פי הדיווח, המבוסס על שלושה מקורות איראניים המעורים בפרטים, ריאד ביקשה מסין לסייע בריסון החות'ים לאחר שהתקדמותם הציבה את יצוא הנפט הסעודי ואת נתיבי השיט באזור בחשיפה מוגברת. בעוד שבייג'ינג קראה בפומבי לאיפוק, לדיאלוג ולהחזרת הביטחון לנתיבי השיט, המסר הפרטי שהועבר לטהרן היה תקיף וברור יותר.
סין, כך לפי המקורות, מעוניינת שאיראן תשתמש בהשפעתה על החות'ים כדי למנוע את התפשטות העימות אל נתיבי האנרגיה המרכזיים שעליהם נשענת הכלכלה הסינית. עבור בייג'ינג, מדובר כבר לא רק במשבר אזורי, אלא באיום אפשרי על יציבות זרימת הנפט והסחר העולמי.
עוד באתר:
התגובה האיראנית, לפי הדיווח, הייתה כי יציבות ושלום באזור תלויים בסיום המלחמה האמריקנית-ישראלית נגד איראן, כלשון המקורות. בדיווח צוין כי הגורמים הסיניים לא השמיעו איום מפורש כלפי טהרן ולא רמזו כי בייג'ינג תפעיל לחץ כלכלי אם איראן לא תרסן את החות'ים.
משרד החוץ הסיני מסר לרויטרס כי סין אינה מעוניינת לראות את המתיחות האזורית גולשת עוד יותר לתימן ולים האדום. "הסלמת אי היציבות האזורית אינה באינטרס של אף צד", נמסר מבייג'ינג. עוד נאמר כי יש לכבד את הריבונות והביטחון של כל המדינות, וכי מתקנים החיוניים לחיי האזרחים אינם צריכים להיות מטרה.
הדרמה המדינית מתרחשת על רקע שינוי מהיר במפת הקרב בתימן. לפי סקירה שפורסמה ב-N12 בסיועה של ענבל נסים-לובטון, חוקרת תימן באוניברסיטה הפתוחה ובמרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, החות'ים הרחיבו בימים האחרונים את שליטתם לאורך החוף המערבי של תימן, באזורי מפתח הסמוכים למצר באב אל-מנדב.
החזית המשמעותית ביותר כעת היא החוף המערבי. החות'ים התקדמו דרומה לאורך ים סוף, גם בשטחים שבהם פעלו כוחותיו של טארק סאלח, והשתלטו בין היתר על חייס ואל-ח'וחה בדרום מחוז אל-חודידה, על אל-מוח'א שבמערב מחוז תעז ועל ד'ובאב הסמוכה לבאב אל-מנדב.
משם הגיעו החות'ים אל הנקודה הרגישה ביותר: מצר באב אל-מנדב, אחד ממעברי השיט החשובים בעולם. לפי הדיווח, הם הגיעו גם לאי פרים, המכונה גם מיון, הנמצא בלב המצר, ובמקביל השתלטו על האיים חניש וזוקור בים סוף.
לדברי נסים-לובטון, שליטה באזור באב אל-מנדב מעניקה לחות'ים חופש פעולה גדול בהרבה מול ספינות. "הם יצטרכו הרבה פחות מודיעין ונשק מתוחכם כדי לטרגט ספינות", הסבירה. לדבריה, גם אם החות'ים מצהירים כי המצור הימי מכוון נגד סעודיה בלבד, עצם צמצום המעבר מספיק כדי להרתיע חברות ספנות מלעבור במקום.
המשמעות האזורית רחבה במיוחד. כאשר מצר הורמוז כבר מצוי תחת איום או שיבוש, התבססות חות'ית בבאב אל-מנדב עלולה להציב את איראן ובעלי בריתה בעמדת לחץ על שני הקצוות המרכזיים של רשת השיט והאנרגיה במזרח התיכון. אחד המקורות האיראניים אמר לרויטרס כי "סין תלויה בשניהם".
הנתון הזה מסביר את הדאגה בבייג'ינג. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן זה יותר מעשור והרוכשת המרכזית של הנפט האיראני. לפי חברת הנתונים Kpler, יותר מ-80 אחוז מיצוא הנפט הימי של איראן בשנת 2025 נרכש על ידי סין, בהיקף ממוצע של כ-1.4 מיליון חביות ביום.
במקביל, לסין אינטרסים עצומים במדינות המפרץ. לפי אלכס וטנקה, מנהל תוכנית איראן במכון המזרח התיכון בוושינגטון, כמחצית מיבוא הנפט של סין מגיע מהמזרח התיכון, והיקף הסחר בין סין למדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ עומד על כ-300 מיליארד דולר בשנה. במילים אחרות: בייג'ינג אינה יכולה להרשות לעצמה לראות את האזור כולו נגרר לשיבוש אנרגטי ממושך.
ועדיין, לא ברור אם איראן תיענה לבקשה הסינית. לפי המקורות האיראניים, הקשר עם סין משמעותי מאוד עבור טהרן מבחינה כלכלית ואסטרטגית, אך החלטותיה של איראן מושפעות משיקולים נוספים: העימות מול ארה"ב וישראל, מעמדה מול שלוחותיה באזור, הלחץ הפנימי והצורך לשמר מנופי השפעה.
ברקע הדברים ניצבת גם חולשת המחנה הפרו-סעודי בתימן. בזירת אל-ג'וף, מצפון-מזרח לצנעא ובקרבת הגבול הסעודי, מצליחים הכוחות המזוהים עם הממשלה המוכרת והכוחות הנתמכים בידי סעודיה להחזיק בחלק מעמדותיהם ואף להשתלט על צירי אספקה ששימשו את החות'ים. אך בחוף המערבי התמונה שונה לחלוטין: שם ההתקדמות החות'ית הייתה מהירה ומשמעותית הרבה יותר.
מארב נותרת זירה אסטרטגית נוספת. המחוז עשיר בנפט ובגז, והשתלטות חות'ית עליו תהיה עבורם לא רק הישג צבאי אלא גם מנוף כלכלי משמעותי. לכן, לצד השאלה האם החות'ים ימשיכו דרומה לעבר עדן, עומדת גם האפשרות שיגבירו שוב את הלחץ על מארב.
הדרום התימני מוסיף מורכבות משלו. בחלקים מחדרמוות ובאזורים נוספים פועלים כוחות מקומיים המזוהים עם דרום תימן לשעבר, חלקם נתמכו בעבר בידי איחוד האמירויות. אולם לאחר צמצום המעורבות האמירותית הישירה, נותרו בשטח מסגרות מקומיות שונות שאינן בהכרח פועלות בתיאום מלא. המחנה המתנגד לחות'ים מפוצל, והחות'ים מנצלים היטב את הפיצול הזה.
נסים-לובטון מציינת כי איחוד האמירויות כבר אינה שחקנית מרכזית בקואליציה, וכי הסעודים נותרו במידה רבה כמעט לבד במערכה. לדבריה, הניסיון הסעודי לארגן מחדש את הכוחות מתחילת 2026, בין היתר מול שחיתות ותופעת "חיילי רפאים", התרחש בעיתוי רגיש ולא תרם ליכולת הלחימה של המחנה.
היעד שמסומן כעת בדאגה הוא עדן. החות'ים כבר השתלטו על העיר לזמן קצר בשנת 2015 לפני שנהדפו ממנה, וכעת, לאחר ההתקדמות לעבר אל-מוח'א ובאב אל-מנדב, ציר החוף דרומה מקבל מחדש חשיבות אסטרטגית. שליטה בעדן תהיה עבור החות'ים הישג צבאי, סמלי ותודעתי אדיר, ועלולה להעניק להם מבט רחב יותר אל הים הערבי והאוקיינוס ההודי.
על רקע זה נשמעות גם קריאות לישראל לסייע לסעודיה במודיעין ובטכנולוגיה מול החות'ים. אולם נסים-לובטון מזהירה מפני כניסה מהירה מדי לזירה התימנית. לדבריה, גם סיוע ישראלי לא יפתור עבור סעודיה את בעיית החות'ים, וההנחה כי סיוע כזה יוביל בהכרח לנורמליזציה עם ריאד אינה מבוססת.
המסר שעולה מן הדיווחים ברור: החות'ים הפכו מאיום מקומי-תימני לגורם שמטריד את ריאד, בייג'ינג, וושינגטון וירושלים גם יחד. ההתקדמות שלהם בבאב אל-מנדב מציבה אותם בעמדה מסוכנת מול נתיבי השיט, וסין, שבמשך שנים נהנתה מקשרים עמוקים עם איראן וממדיניות זהירה במזרח התיכון, מוצאת את עצמה נדרשת לנסות ולרסן את אחד ממוקדי האש הקרובים ביותר לאינטרסים הכלכליים שלה.
השאלה הגדולה כעת היא האם בייג'ינג תסתפק במסרים שקטים לטהרן, או שתהיה מוכנה להפעיל מנופי לחץ ממשיים. עד שזה יתברר, החות'ים ממשיכים להתבסס במוקדי מפתח, סעודיה מחפשת סיוע מבחוץ, ואיראן ממשיכה להחזיק בידה קלף מסוכן בשני נתיבי השיט החשובים ביותר של המזרח התיכון.
