תביעת לשון הרע שהגיש סאיד עיסא, שכיהן כיו"ר ועד העם בכפר קאסם, נגד העיתונאי מאיר אטינגר הסתיימה בדחייה מלאה ובחיוב כספי. בית משפט השלום בנתניה קבע כי אטינגר נהנה מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, וחייב את עיסא לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום. אטינגר יוצג בהליך בידי עו"ד אלעדי ויזל מארגון חוננו.
שורש המחלוקת בפרסום של אטינגר ממאי 2022, שבו כתב כי עיסא היה בין מארגני קבלת הפנים למחבל משוחרר מכפר קאסם, שהורשע בין היתר בעבירות הקשורות לסיוע להריגה ולניסיון לחטיפת חיילים עבור ארגון הטרור חמאס. עיסא טען כי הדברים אינם נכונים והכחיש שארגן את האירוע או השתתף בו. במהלך המשפט נבחנה שורה של ראיות שנועדו לברר מה היה חלקו באירוע ומה מידת הדיוק בפרסום.
בית המשפט דחה את גרסתו של עיסא שלפיה הגיע לחצר ביתו של האסיר המשוחרר רק כדי לסייע באכיפת הגבלות הקורונה. השופטת קבעה כי עדותו הייתה מתפתלת, מגומגמת ולא עקבית, וכי אינה מתיישבת עם הראיות והפרסומים מזמן האירוע. בין הראיות שנבחנו היה פוסט מהעמוד הרשמי של הוועד העממי בכפר קאסם, שבו נכתבה ברכה לרגל שחרור האסיר והופיעה תמונה של עיסא לצדו בחצר הבית. עיסא אישר בעדותו כי הוא עומד מאחורי תוכן הפוסט.
עוד באתר:
מוקד נוסף במחלוקת היה השימוש של אטינגר במילה "ארגן". השופטת קבעה כי אמנם לא הוכח שעיסא היה מי שארגן בפועל את קבלת הפנים, אולם בנסיבות המקרה מדובר בפרט שולי שאינו משנה את התמונה המהותית שעלתה מהראיות. בפסק הדין נקבע כי מעמדו הציבורי של עיסא, נוכחותו במקום, הברכה שהעניק למחבל והפרסום מטעם הוועד שבראשו עמד היו לכל הפחות שווי ערך בעוצמתם למילה "ארגן", ואף עשויים לעלות עליה. לפיכך נקבע כי הפרסום חוסה תחת הגנת אמת הפרסום.
לצד זאת קיבל בית המשפט גם את טענות ההגנה הנוגעות לתום הלב ולעניין הציבורי שבפרסום. השופטת ציינה את מעמדו של עיסא כאיש ציבור ואת פעילותו מול גורמי שלטון, וקבעה כי הפרסום נוגע לסוגיה בעלת עניין ציבורי. עדותו של אטינגר תוארה בפסק הדין כ"סדורה, עקבית, קוהרנטית ומהימנה", בעוד שטענתו של עיסא כי לא השתתף בקבלת הפנים לא התקבלה. לעיסא עומדת האפשרות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 60 יום ממועד המצאתו.
עו"ד אלעדי ויזל, שייצג את אטינגר מטעם חוננו, בירך על ההכרעה ומסר: "אנו מברכים על פסק הדין, ששם קץ לניסיון נועז של איש ציבור להשתמש בבית המשפט ככלי להשתקת ביקורת ציבורית ולהסתרת תמיכה במחבל משוחרר. התובע ביקש לאחוז את החבל משני קצותיו: להתגאות בפני הציבור הערבי במתן חסות, חיבוקים וברכות למחבל משוחרר שהורשע בסיוע לרצח וניסיון לחטיפת חיילים, ומנגד להצטייר בציבור היהודי כשוחר שלום שנפגע מפרסום הדברים. בית המשפט קיבל את טענותינו וקבע כי עדות התובע הייתה בלתי אמינה ומלאת סתירות. זוהי החלטה חשובה. לא ניתן לקבל מצב שבו נבחרי ציבור ערבים מדברים בשתי שפות ומציגים פנים כפולות – כלפי הציבור היהודי מציגים חזות של פרטנר לשלום ומתנגד לטרור, וכלפי הציבור הערבי מעניקים לגיטימציה ותמיכה למעשים אלו. יש לחשוף את הצביעות ולהוקיע כל תמיכה בטרור".
