בס"ד, ערש"ק האזינו סמוך ונראה ליום הכיפורים.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
ערב יום הקדוש זהו זמן של סליחה ומחילה.
עוד באתר:
אמרתי היום ליהודי בן 90, שאני מציע לו שיבקש מחילה מעצמו ויפה שעה אחת קודם.
שנים רבות של שיחות יש בינינו, האיש הזה הוא חסיד של חסידות שדוגלים בהלקאה עצמית, תמיד הוא מספר לי כמה הוא חוטא ופושע, ובאיזה פשעים מדובר? הוא לא כיוון כהוגן בשמונה עשרה, בירך בלי לחשוב לפני מי הוא עומד ועוד מסוגים אלו.
אני תמיד משדר לו ההיפך, ברוך השם הצלחתי לכוון בברכה ראשונה של שמונה עשרה, בברכת 'שהכל' כיוונתי על כל החסדים שעשה השי"ת עמדי מהפעם הקודמת שבירכתי שהכל וכו' ואחר כל ויכוח כזה (בידידות) הוא מפטיר לעברי: הוא אשר אמרתי, אתה צדיק ואני ההיפך הגמור (הוא כבר יודע שזה מרגיז אותי שהוא מוציא מהפה את המילה בת שלושת האותיות 'ר…').
היום הוא סיפר לי, כי בצעירותו, היה מכניס ארבעס שאינן מבושלים לתוך נעליו כדי לסגף את עצמו, אמרתי לו שהוא עתיד ליתן את הדין על כך, תאר לך, שאשמע על בני שעושה כך, כמה צער יהיה לי מזה, ולמה אתה חושב שהקב"ה לא מצטער על זה, פתח את המחזור של יום הכיפורים ותעיין בהפטרה של שחרית ותראה מה כתוב שם, איזה סוג תשובה הקב"ה רוצה, לא סיגופים ולא צער, רק רכות הלב, הרבות חסד וטוב בעולם.
ביום ראש השנה, עד שהבעל תפילה מסתלסל, היה על השולחן חוברת בשם 'מי האיש', בענייני שמירת הלשון, מביא שם קטעים מאיגרת הגר"א, כי כל הסיגופים אינם מגיעים לשמירה על הלשון וזה עדיף מכל סגולה אחרת וכל מיני עצות ועינויים ותיקונים.
באותה שעה חשבתי, הנה לפניי רעיון לקבלה טובה, להשתדל לשמור על זוהר הלשון, להוציא מהפה רק דברים חיוביים, ברכות, איחולים לדון לכף זכות, והשכר לזה הוא מיידי, כי הלב מתנקה והעין מתרגלת לראות טוב, וכמו שכל אחד היה רוצה לגור בסביבה נקיה ונעימה פיזית ולראות מהחלון נוף משובב לב ומרהיב עין, הנה זה בידיי לעשות את זה לעצמי, להתחיל להסתכל על כל דבר בעין טובה.
זה גם ההזדמנות לשוב בתשובה על כל מה שכתבתי בעבר, עניינים שהיו בהם אופן של מבט לא ראוי ובפרט שזה מופץ ונקרא על ידי יותר מרבבה קוראים, ודאי האחריות כבידה יותר, להשתדל לכתוב דברים חיוביים ולהעניק מבט טוב ונפלא על העולם.
היצר הרע אינו שוקט על שמריו, רק בשבוע הזה מראש השנה, שקיבלתי על עצמי לעבוד על הענין הזה, חשתי בכל יום, כמה פעמים היצר שולח הזדמנויות להתמודד עם זה.
אמש, בשמחת בר מצוה, מספר אנשים מסבים לשולחן והשיחה היא סביב הבחירות הקרבות בארץ הקודש והנושא שדיברו הוא בענין המפלגות החרדיות, והבנתי שתיכף מתחילים שיח על ענייני פנים חרדים ואיאלץ לקום מהשולחן ורציתי למנוע אי נעימות, העברתי מיד נושא על ענייני ימין ושמאל, כלומר, הסטתי את הנושא עצמו לכיוון של סקרים וגושים ובלבד שלא אגיע לענייני פנים.
וברוח הדברים, יש להתבונן שבאמת אכשר דרא. זכורני שניגשתי פעם אל רבינו ה'בן מלך' והתלוננתי על כמה אורחים שאינם יודעים את חומר הענין של דיבור בבית הכנסת בשעת התפילה, ובדמי התוסס ביקשתי את רשותו לעורר מהומה ולסיים את הענין אחת ולתמיד.
רבינו אמר לי: הבעש"ט אמר 'אז מען זעט, האט מען שייכות', מי שרואה שייך לזה, 'בחינת הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו', אני מציע לך לעבור מקום קרוב למזרח ושם לא תראה.
לא ויתרתי בקלות, טענתי, הלא כתוב מפורש בהלכה 'וגוערים בו', ורבינו שוב הרגיע וסיפר לי: בצעירותי התפללתי במארמערוש שול והבעל תפילה התפלל או הבעל קורא קרא, ומי שרצה לשמוע היה צריך לגשת בד' אמות של בין העמוד לבימה, כי כולם היו משוחחים בקול כמו בשוק, ממש בחינת 'אנן בדידן ואינהו בדידהו', ר' ישראל אהרן, היום אין דברים כאלו, גם מי שמדבר, עושה זאת מבלי להפריע, תהליכים קורים לטובה, והרבי המשיך: גם בענייני שמירת הלשון, בצעירותי, היית יכול לעמוד בפוליש של בית מדרש וקופקעס היו עומדים ומשוחחים על אנשים אחרים ומחטטים בענייניהם האישיים ברבים מבלי למצמץ כלל, ממש בחינת 'מוכרים בשר אדם במרכולים' ואף אחד לא מחה, אדרבא, שתו בצמא כל מילה ומכרו הלאה, וכיום, מי יעמוד ברבים וידבר לשון הרע?
לכן, כתיקון, אני מבקש ברבים מחילה ממי שאי פעם פגעתי בו, ואני מוחל מחילה גמורה שלכל מי שהיה שליח ההשגחה להעמידני על מקומי ולהגיע לאן שהגעתי והכל לטובה ואם אי פעם אכתוב דבר שאינו כהוגן, אשמח שתעירו לי.
ברכתי לכל הקוראים ולכל בית ישראל, שתהא השנה הזאת שנת גאולה שלימה ושנחתם לטובה ולברכה, אמן.
בברכת גמר חתימה טובה ושבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
