בתוכנית 'השראה יומית' עם הרב יצחק פנגר עסק הרב במסע התשובה דרך חמש אותיות המילה "תשובה", כפי שהובא בשם רבי זושא מאניפולי. האות ת' מלמדת על "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – ההכרה בכך שהאדם אינו מושלם, אך יכול להיות שלם וכנה מול בוראו. הרב הסביר כי ראש השנה ויום כיפור הם הזדמנות לפתוח דף חדש, והזכיר את הסיפור על לאה ורחל: כאשר לאה הייתה מעוברת בבן שביעי, היא התפללה שהבן יתהפך לדינה, כדי שרחל לא תהיה פחותה מהשפחות. לדבריו, "כל אחד מאיתנו חייב להאמין שאני יכול להתהפך".
אלא שצריך להבין, אם יוה"כ מכפר על כל העבירות, מדוע במוצאי יום הכיפורים אומרים בתפילת ערבית "והוא רחום יכפר עוון", איזה עוון הספיק האדם לעשות? הרב השיב כי לאחר יום הכיפורים קיימת סכנה נוספת – שלא להאמין בכפרה. לדבריו, "שקר גמור" לחשוב שאין לאדם תקנה, שכן לאחר ההשתדלות צריך לשחרר ולהאמין בטוב. הרב הדגיש: "אנחנו עושים השתדלות, אבל תמיד להישאר אופטימי", והבחין בין דמעות וחיות לבין עצבות וייאוש. בהמשך עסק ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד", ובצורך לחיות מתוך תחושה שבורא העולם נמצא מול עיני האדם. הרב המשיל זאת למלך הנמצא בשדה, והוסיף כי על האדם לשמור על שוויון נפש גם בעליות וגם בירידות.
בהמשך עבר הרב לעסוק בבין אדם לחברו – "ואהבת לרעך כמוך", והסביר כי יש לראות גם את הכאב שמאחורי התנהגות שלילית, ולנסות לצאת מהנעליים האישיות ולהיכנס לנעליו של האחר. הרב הדגיש כי אין הכרח להסכים עם אדם אחר, אך יש צורך לנסות להבין אותו. לדבריו, חלק מעבודת התשובה הוא תיקון היחסים עם בני המשפחה והסביבה, כאשר כל אדם זקוק לאחרים, משום שכל אחד "עני במשהו אחד ועשיר במשהו אחר". עוד הסביר הרב כי גם עבודה, אכילה ושינה יכולות להתחבר לעבודת ה', באמצעות הכוונה הנכונה.
עוד באתר:
האות האחרונה במילה תשובה רומזת ל"הצנע לכת עם אלוקיך", ובהקשר לכך אמר הרב כי יש דברים שנכון לספר כדי לתת השראה, אך לצד זאת יש מעשים שראוי להשאיר סמויים מן העין. לאחר מכן הביא את סיפור המובא במדרש על שבירת המידות: בימיו של ר' תנחומא הייתה בצורת לאחר שלוש תעניות שלא הועילו, הורה רבי תנחומא לכל אחד לעשות מצווה. אדם אחד חילק את כל המזומן שהיה בביתו לעניים, ופגש את גרושתו שביקשה צדקה ואמרה שמאז שעזבה את ביתו "לא ראתה שום טובה". הוא ריחם עליה ונתן לה כסף, משום "מבשרך לא תתעלם".
אדם שראה את השניים סיפר על כך לרבי תנחומא, שזימן את האיש וביקש לשמוע את העובדות מפיו לפני שהסיק מסקנות. האיש הסביר שנתן לגרושתו צדקה מתוך רחמים. רבי תנחומא האמין לו, ולאחר מכן נשא תפילה: "ריבונו של עולם, מה זה שהוא בשר ודם…תתמלא עלינו רחמים". מיד ירדו גשמים והעולם נתרווח. הרב סיים בשם רבי חיים שמואלביץ, שאמר על הקושי של שבירת המידות: "קשה שבירת מידה אחת יותר מלימוד כל הש"ס כולו", כאשר במקרה הזה די היה בשבירת מידה אחת, פעם אחת.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'השראה יומית' ב'קול חי':
