הסופרת והמשפיענית סיון רהב־מאיר, מספרת על יום הכיפורים שעברה בקיבוץ גבים הסמוך לשדרות ועל המחשבות שלקחה משם אל השגרה ואל חג הסוכות.
רהב-מאיר סיפרה ליונת קפלן ב'הבמה שלך' כי הגיעה לראשונה ליום הכיפורים בקיבוץ, שפונה לאחר טבח 7 באוקטובר ובהמשך שב לחיים. בקיבוץ נפתח בית כנסת במסגרת פעילות ארגון "איילת השחר", בראשות הרב שלמה רענן, הפועל לחיזוק הזהות היהודית בקיבוצים ובמושבים.
לדבריה, במשך שנים התקיימו בקיבוץ דיונים סביב הקמת בית הכנסת. אחד מתומכי היוזמה היה שלומי דוידוביץ' הי"ד, שנרצח ב־7 באוקטובר. בית הכנסת וספר התורה הוקדשו לזכרו, וביום הכיפורים התפללו במקום אלמנתו, ילדיו וחברי הקיבוץ.
עוד באתר:
"עמדתי בעזרת הנשים עם אלמנתו ועם הבנות, ובעזרת הגברים עמד בנו, שכעת הגיע לגיל מצוות וצם בפעם הראשונה כחייב במצוות", סיפרה. לדבריה, כ־150 בני אדם השתתפו בתפילות כל נדרי ונעילה, שאותן הוביל החזן אבי מילר.
עם זאת, רהב־מאיר ביקשה להפנות את המבט גם לנשים שנשארו ביום הכיפורים בבית עם ילדיהן ולא זכו לחוויה מרוממת בבית הכנסת. היא הזכירה את התקופות שבהן יצאה רק לכמה דקות לשמוע תקיעת שופר ושבה מיד לטיפול בילדים.
"אני זוכרת את עצמי עם קטנטנים, תוך כדי גמילה מחיתולים ורדיפה אחריהם. בית הכנסת היה על השטיח בבית, ואת מרגישה יותר כמו גננת מאשר מתפללת", אמרה. "לפעמים גם כשכבר מגיעים לבית הכנסת אין כוונה ולא מצליחים להתחבר".
רהב־מאיר המליצה על החוברת "והיא תהילתך – לאישה", שכתב הרב שמואל פולק, מחבר החוברות "אז נדברו". לדבריה, החוברת מעניקה משמעות רוחנית לתפילותיהן של נשים המתפללות במטבח, בבית או בגינה במהלך הטיפול בילדים.
"הנקודה היא לשאול מהי השליחות שלי עכשיו", הסבירה. "לפעמים אישה חושבת שהתפילה האמיתית מתרחשת בבית הכנסת, בזמן שהקב"ה רוצה אותה כרגע ליד הילד שלה. זו אינה תפילה בדיעבד, אלא העבודה שלה מלכתחילה".
רהב־מאיר הקריאה משל מתוך החוברת על אם שאינה מוותרת לילדה וממשיכה לעודד אותו להתפתח, גם כשהוא מתנגד. לדבריה, כך גם הקב"ה אינו מוותר על בניו: "הוא מוכן למחול, לסלוח ולכפר, אבל לא לוותר עלינו. אנחנו יקרים לו מכדי שיוותר עלינו לעולם".
השיחה עסקה גם ב"משימות השקופות" שמבצעות אימהות מדי יום: הכנת אוכל, כביסות, הסעות, ניקיון, טיפול רפואי, חינוך והגנה. קפלן אמרה כי נשים רבות אינן מעניקות משקל לעבודות הללו, ולכן נפגעות כאשר שואלים אותן מה עשו במהלך היום.
"תעריכי את עצמך ותוקירי את מה שעשית", אמרה קפלן. "המכונה שהכנסת, הילד שהסעת לחוג וכל יתר הפעולות – זו שליחות על מלא".
רהב־מאיר הוסיפה כי תחושת המשמעות אינה תלויה בתואר או במעמד: "פגשתי שגרירים שאינם מרוצים ועקרות בית מרוצות. אפשר להיות בתפקיד בכיר מאוד ולא להרגיש משמעות, ואפשר להרגיש שליחת ציבור במקום שבו את נמצאת".
את הדברים סיימה בסיפורה של אם צעירה מגבים, שהצטערה כי בשל הטיפול בתינוקה החמיצה את השיעורים ואת מרבית התפילות והגיעה רק לסיום תפילת נעילה. לדברי רהב־מאיר, דווקא ממנה למדה מחדש שהשליחות הרוחנית אינה נמצאת תמיד במקום שבו תכננו להיות, אלא במקום שבו אנו נדרשים באותו רגע.
האזינו לדברים המלאים מתוך 'הבמה שלך' ב'קול חי':
