"תשימו לב לילדים האלה, לאישה שעושה חג לבד ולילד שאין מי שיכניס אותו מתחת לטלית ב'כל הנערים'. מילה טובה יכולה לשנות עולמות". בקריאה הזו פונה שירה מילר לציבור לקראת חג הסוכות ושמחת תורה, מתוך החוויה האישית והכואבת שעברה עם ילדיה.
לפני קרוב ל־14 שנה איבדה מילר את בעלה. בשנה הראשונה הייתה המשפחה עטופה ומלווה, אך בהמשך מצאו את עצמם הילדים מגיעים לבתי כנסת שבהם לא הכירו את סיפורם. בזמן תפילת יזכור, כאשר מי שהוריו בחיים יוצאים מבית הכנסת, מבוגרים העירו להם כי גם הם אינם אמורים להישאר במקום.
מילר סיפרה על החוויה בריאיון ליונת קפלן ב'הבמה שלך' ב'קול חי'. לדבריה, אותם ילדים הגיעו לתפילה רגישה ומציפה, אך במקום לקבל חיבוק והבנה נאלצו להסביר מדוע הם נשארים בבית הכנסת: "ילד שכבר נמצא במרחב של מבוגרים וניגש לתפילה שמציפה את הרגעים הקשים שלו, מקבל עוד נזיפה – 'אתה לא צריך להיות פה'".
עוד באתר:
הבדידות הורגשה גם בשמחת תורה. מילר תיארה כיצד בכתה מאחורי המחיצה מפני שלא היה מי שייקח את בניה להקפות או יכניס אותם תחת הטלית ב"כל הנערים". לדבריה, הקב"ה שלח בדרכם אנשים טובים, אך תחושת הלבד נותרה עמוקה: "זה חג משפחתי מאוד. ילד בלי אבא בבית הכנסת זקוק למישהו שיאמר לו – אני עושה איתך את ההקפות ואני נמצא איתך".
הקריאה אינה מופנית רק ביחס ליתומים. מילר וקפלן הזכירו גם ילדים להורים גרושים, משפחות שבהן אחד ההורים עובד בחג וילדים המתמודדים עם מציאות משפחתית מורכבת. העזרה יכולה להתבטא בצירוף ילד להקפות, בסידור שערה של ילדה, במילה טובה או בהזמנה לסעודה – אך חשוב לברר תחילה אם העזרה רצויה ולא להחליט עבור המשפחה מה נכון לה.
לצד החיבוק הקהילתי הדגישה מילר את החובה לשמור על ביטחונם של הילדים. כאשר האם נמצאת בעזרת הנשים ואינה יכולה לראות מה מתרחש בעזרת הגברים, ילדים המתמודדים עם בדידות עלולים להיות חשופים יותר. היא קראה להורים לשוחח עמם מראש, להסביר ממי אפשר לקבל עזרה, כיצד לזהות מצב בלתי ראוי ומתי לפנות מיד לאדם בטוח.
גם מי שמבקש לסייע נדרש לכבד את גבולות הילד. במקום מגע או התערבות שאינם רצויים, יש לשאול בעדינות אם הוא מעוניין בעזרה. "לחבק את ילדי הלבד", הסבירה מילר, משמעותו לראות אותם באמת – אך לא לפלוש למרחב שלהם. תשומת לב, רגישות ושאלה פשוטה עשויות להפוך עבורם חג כואב לחוויה של שייכות.
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'הבמה שלך' ב'קול חי':
