אדם פרסם דברי גנות אמיתיים על חברו – לפי ההלכה הוא עלול לעבור על איסור לשון הרע, אך לפי החוק הישראלי הוא עשוי ליהנות מהגנה משפטית. מנגד, דבר שקר המוגדר בהלכה כהוצאת שם רע נכלל בחוק תחת ההגדרה הרחבה של לשון הרע. הפער הזה עמד במרכז "פינת האבסורד".
חוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, להפוך אותו למטרה לבוז או ללעג, לבזותו בשל מעשיו או לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו. כדי לזכות בהגנת "אמת בפרסום" אין די בכך שהדברים נכונים – נדרש גם להראות שהיה בפרסום עניין ציבורי.
הנושא הוסבר בתוכנית 'עושים סדר' בהגשת הלל קסלר ב'קול חי'. בשיחה הודגש כי מאחורי ההסדר עומד האיזון שקבע המחוקק בין זכותו של אדם לשם טוב לבין חופש הביטוי וזכות הציבור לקבל מידע בעל חשיבות.
עוד באתר:
גם היקף הפרסום הנדרש עלול להפתיע: לצורך עוולה אזרחית, די בכך שהדברים הגיעו לאדם אחד נוסף מלבד הנפגע. במסלול הפלילי נדרש פרסום לשני אנשים או יותר וכוונה לפגוע. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי גם ללא הוכחה שנגרם נזק כספי ממשי, ובמקרה שבו הוכחה כוונה לפגוע ניתן להגדיל את סכום הפיצוי. סכומי הבסיס שבחוק מתעדכנים בהתאם למדד.
הזהירות נדרשת במיוחד ברשתות החברתיות. שיתוף מחדש של פוסט או הודעה פוגענית עשוי להיחשב לפרסום עצמאי ולחשוף גם את המשתף לתביעה. מנגד, סימון "אהבתי" בלבד אינו נתפס בדרך כלל באותו אופן, אף שגם כאן נסיבותיו של כל מקרה עשויות להשפיע.
במהלך הפינה הוזכרו גם דבריו של שופט בית המשפט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, שעמד בפסיקותיו על הפער שבין המשפט העברי לבין הדין הישראלי. בעוד שהחוק עשוי להגן על פרסום אמת בעל עניין ציבורי, ההלכה מחייבת תנאים מחמירים יותר ואוסרת סיפור בגנותו של אדם גם כאשר הדברים נכונים, למעט מצבים מוגדרים של תועלת ובהתקיים התנאים ההלכתיים הנדרשים.
האזינו לקטע המלא מתוך 'עושים סדר' ב'קול חי':
