כולנו מכירים את התחושה: השעון מתקתק, המשימה עדיין לא הושלמה והדדליין מתקרב במהירות. אלא שמתברר כי מאחורי המילה השגורה כל כך מסתתר סיפור היסטורי אפל במיוחד. בפינת "מאיפה אתה יודע את זה" במגזין הצהריים של קול חי, בהגשת אריאל ברמן, חשף עפר גדנקן את מקורותיו המפתיעים של הביטוי, שנולד הרחק ממשרדים וממערכות עיתונים.
הסיפור מתחיל בשנת 1864, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית. צבא הדרום הקים בג'ורג'יה את מחנה השבויים אנדרסונוויל, שנועד להכיל כעשרת אלפים אסירים, אך בשיא פעילותו נדחסו בו יותר מ-33 אלף שבויים בעת ובעונה אחת. התנאים היו מחרידים: רעב, מחלות וצפיפות קשה. במהלך 14 חודשי פעילותו עברו במחנה כ-45 אלף שבויים, וכ-13 אלף מהם מצאו בו את מותם.
כדי למנוע ניסיונות בריחה, הוצב בתוך המחנה מעקה עץ נמוך, במרחק של כשישה מטרים מחומת העץ שהקיפה אותו. השומרים, שהוצבו בעמדות תצפית, קיבלו הוראה לירות בכל אסיר שיחצה את המעקה. לקו הזה ניתן הכינוי "Deadline", ובתרגום מילולי, קו המוות. לאחר המלחמה הועמד מפקד המחנה לדין והורשע, והמונח המצמרר הוזכר שוב ושוב במהלך משפטו.
עוד באתר:
כיצד הפך קו המוות למועד האחרון להגשת משימות? גדנקן הסביר כי לאחר המלחמה התפשט הביטוי ברחבי ארצות הברית ושימש לתיאור גבולות שאסור לחצות. בשנת 1887 הופיע בעיתון בטקסס אחד התיעודים המוקדמים לשימוש במילה בהקשר של זמן, בידיעה על כרטיסי רכבת שתוקפם מוגבל למועד מסוים. בהמשך אימצו העיתונאים את המונח, ובשנת 1904 כבר תועד השימוש בו לציון שעת סגירת מהדורת עיתון בניו אורלינס.
מחדרי החדשות התגלגל הביטוי אל עולם העבודה כולו, והפך למילה בינלאומית המוכרת לכל מי שנדרש להשלים משימה בזמן. בסיום הפינה התייחס אריאל ברמן באירוניה למקור המצמרר של המושג, בדיוק כאשר מפיק התוכנית מוטי קופפר סימן באוזניות שהגיעה שעת הסיום. כך, באופן סמלי במיוחד, הסתיימה גם הפינה על הדדליין, רגע לפני הדדליין שלה עצמה.
האזינו לפינה המלאה:
