שלום לכם גולשי אתר 'קול חי' ומשתמשי האפליקציה.
הבוקר נתקלתי במכתב מרגש ומצמרר שהתגלגל בקבוצת "מוזיקאים" בה הנני חבר, והרגשתי צורך עז להביא אותו לכאן ככתבו וכלשונו, בתקווה ובבקשה מכל אחד שיעשה גם הוא מאמץ לקחת חלק במעשי החסד האדירים הללו!
"אמש ניגנתי אצל אישה חולת סרטן המאושפזת במצב קשה בביה"ח מעייני הישועה, הייתה באוויר תחושה מחשמלת אך כזו שהנגינה והשירה מרגיעות אותה.
עוד באתר:
כשרציתי לעזוב אחרי 20 דקות כדי לא להפריע את מנוחת החולה, עודדו אותי בעלה והילדים להמשיך.
רופאים לא הפריעו, המחלקה הייתה די שקטה, ניגנתי ושרתי שירי רגש במשך שעה ויותר.
אשת חיל, אייכה, עלה קטן, מכניסי רחמים, גם כי אלך ועוד ועוד…
כל משפחתה ישבו סביבה ומררו בבכי, בנה הבכור התייפח כתינוק. בעלה החזיק את יד ימינה ונשקה מידי פעם, עיניו דמעו בפזמונים המרגשים.
לכשסיימתי ואף אחד לא מחה – שמחתי.
בעלה ניגש להודות וביקש ”תגיע גם מחר”.
אמרתי אני מעדיף מוצש כי שישי לא מסתדר.
הוא אמר ”שימי אני לא יודע אם תשרוד עד אז, בבקשה בא על הבוקר”.
סוף סוף השתחררתי. אני יכול לרוץ לסידורים שלי. לקחתי את המקרה כמקרה קלאסי של ”לשמח חולה”.
ב 8 בבוקר אני מקבל שיחה מבעלה. עניתי.
.
קולו רעד, נשנק ”אתמול כשסיימת להתקפל ויצאת מהחדר, ישר החלו קריסת מערכות.
אחרי שניגנת ועשית לנו פרידה מרגשת, לא עברה חצי שעה והיא לשמיים כמלאכית לבנה וצחורה, בזכותך!” – הוא בכה קצת – ”הלוויתה התקיימה שעתיים אחרי כך ועכשיו סיימנו שחרית ומתיישבים לשבעה, אתה יודע איפה אני גר? בשורות טובות”
היו פעמים שחולה נפטר יומיים שלושה אחרי שמשמחים אותו.
אבל עוד לא קרה לי שחצי שעה לאחר מכן…. צמרמורת.
מהיום אשתדל בלי נדר, לא לדחות ל”מחר” שום בקשה לשמח חולה, מי יודע, אולי מחר כבר לא יהיה את מי לשמח?"
הכותב הוא אמן הקלידים שימי סקלר
