מי לא סקרן לדעת ולהבין מהו יצר הרע?
מי לא מעוניין לדעת איך להתייחס "אליו"? מהי הדרך 'לכופף' את היצר הרע?
האם יתכן שהבורא ברא בריאה להרע לנו?
עוד באתר:
מדוע יש כאלה שמצליחים לגבור 'עליו', ואחרים שנכשלים?
הרבה מאתנו כאשר חושבים על היצר הרע, מצטייר בדמיונם, מן גוש שחור ומאיים, עם עיניים רעות כמו שלא ראינו מעולם, והוא רק אורב לנו ומחכה להפיל אותנו ולעשות לנו רע. טוב, התיאור קצת קיצוני, אך האם זהו הכיוון לפחות?
רש"ר הירש, בפירושו לתורה, מתייחס למהו "יצר הרע". אך לפני כן, הוא מיצר על הבנה שאינה נכונה, והרי לשונו:
"יש להצטער על כך שפרשו את יצר הרע כ'כח דוחף', כאילו יש כוח באדם הממריץ אותו לעשות רע. מכאן התפתחה אותה דעה נואשת … ההשקפה על כח הרע שהאדם מסור לידיו … (זהו) חבל שוא הכובל את האנושות. אך אין לך דבר רחוק מהשקפה זו …"(רש"ר הירש, בראשית ו, ה)
במקום אחר הוא כואב שוב על מבט זה, ואומר: "חוגים מסוימים גילו בהן פנים שלא כהלכה, ויש להתריע על כך בכל לשון של מחאה … (כאילו היצר) אורב לאדם כחיה טורפת, – וכל תשוקתו להתגבר על האדם ולהכשיל אותו בחטא! אך עיון מיושב ויסודי יוכיח מכאן את ההיפך הגמור."(רש"ר הירש, בראשית ד, ז)
מהו כן היצר הרע? הבה נתבונן בדברי התורה, משם תגיע ההבנה.
וכך, אומר רש"ר, נאמר בתורה: "כי יצר לב האדם רע מנעריו"(בראשית ח, כא). מכאן אנו למדים שהיצר אינו עומד כיצור עצמאי, פעיל, אלא הוא יציר הלב שלנו! מחשבותינו יוצרות אותו. מחשבותינו מייצרות אמונות, תפיסות, אידיאלוגיות, מהו טוב, ומהו רע, ואלו בתורן, ממריצות ומושכות אותנו להפעיל את הנטייה החומרית, לכיוון מסוים – טוב או רע. ומחשבותינו, הן אלה שיוצרות את תפיסות חיינו (מעניין הדמיון בגישת רש"ר, לתפיסת ה'גישה הקוגניטיבית' בפסיכותרפיה – שהוכחה בעשרות ומאות מחקרים, גישה זו נולדה כמאה שנה לאחריו, ותפיסתה היא, שהמחשבות הן הגורמות לרגשות ולהתנהגות בהתאם). ומכאן אותו יצר מושך אותנו.
אם כן, היצר הרע, הוא האידיאה שבתוכנו, המושכת אותנו לכיוון השלילי. אותו רגש חומרי יכול להיות כשר וטהור – אם הוא מתועל לכיוון הנכון.
וזוהי כוונת חכמים שאמרו, "בכל לבבך, – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע" (משנה ברכות ט, ה), מהי כוונת חז"ל? כיצד אפשר לעבוד את ה' עם היצר הרע, הרי זהו הגורם לעבור על רצון ה'? אמנם זוהי כוונת חז"ל, שאת אותו רגש העומד בבסיס היצר הרע, למשל, תאווה, אותו נתב לכיוון הטוב, לקיום מצוות הבורא, אכול מתוך הנאה, לא בלי מידה, כדי שיהיה לך הכוח והשמחה לחיות ולעבוד את ה'. וכן הלאה, "בכל דרכיך דעהו".
לכן, לא נכון שהבורא ברא מן "יצר הרע" שאורב לעשות לנו רע. כלל מוכח הוא אצלנו, הן מהמקרא, והן בהגיון, שאין הבורא יצר רע כדי להזיק (לא כאן המקום להיכנס לזה. להרחבה, ראה למשל ב'אמונות ודעות' לרס"ג, ובע"ה, נכתוב בעתיד על ענין זה).
הבנה דומה נמצאת בדברי הרמב"ם, ונפוצה בין החכמים, שעצם הרגש השלילי, כמו, כעס, גאווה, וכדומה, הוא הוא היצר הרע, אין הוא תוצר של מחשבות האדם, אלא רגש טבעי מרגע צאתו לאוויר העולם, כמו שאמרו חכמים, "שאל אנטונינוס את רבינו, א"ל מאימתי יצר הרע נתון באדם … משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו (כלומר, מרגע לידתו)" (בראשית רבה פרשת נח פרשה לד, ועוד.).
וזהו לשון הרמב"ם: "ואמרו (ולעבדו בכל לבבך – ) ביצר טוב וביצר רע, ר"ל שישים בלבו אהבת האל והאמונה בו אפילו בעת המרי והכעס והרוגז, שכל זה הוא יצר רע, כאמרם בכל דרכיך דעהו אפילו בדבר עבירה." (פיה"מ , ברכות פ"ט מ"ה).
גם לפי תפיסה זו, אין היצר הרע מן כוח חיצוני האורב לו לאדם. זהו הרגש המושך לכיוון החומר, שאף כאשר הוא מתעורר בקרבנו ורוצה למושכנו לרע, מצווים אנו לגבור על דחף זה, וללכת לכיוון הטוב.
מאפיין מהותי נוסף של היצר הרע נמצא בביאור ה'ספורנו' (בראשית ג, א. ומבוסס על מו"נ ב, ל) על סיפור הנחש עם אדם וחוה. לפי דרכו של ה'ספורנו', הנחש הוא דימוי ליצר הרע, מכיוון שהיצר הרע, כמו הנחש, זוחל בשקט, נטמע בשטח, כמעט שאינו נראה, הנשיכה שלו, מגיעה בהפתעה, בלא שהתכונן האדם לסכנה. כך היצר, אינו נראה מאיים, האדם אינו חושש מספיק מהחטא, עד שפתאום חש שהוא הפיל אותו.
עד כאן ביארנו מהו היצר הרע. במאמר הבא נראה, כיצד עלינו להתייחס ליצר זה, וכיצד ננתבו לחיוב.
