תגלית ארכיאולוגית עולמית נחשפה בחפירה של רשות העתיקות במסגרת פרויקט הקמת רכבת העמק של חברת נתיבי ישראל. במהלך חפירה שנערכה באתר העבודות של פרויקט הקמת המסילה, בין צומת העמקים וצומת יגור, נתגלו שרידי הכבשנים הקדומים בארץ, שייצרו זכוכית גולמית בכמויות מסחריות. כבשנים אלה, בני כ-1600 שנה לערך (משלהי התקופה הרומית), מעידים על כך שארץ ישראל הייתה אחד ממרכזי ייצור הזכוכית החשובים ביותר של העולם העתיק.
לדברי יעל גורין-רוזן, ראש מדור זכוכית ברשות העתיקות, "מדובר בתגלית חשובה מאוד לתולדות תעשיית הזכוכית בארץ ישראל ובעולם כולו. העדויות ההיסטוריות מהתקופה הרומית מספרות שאזור עמק עכו היה ידוע בחול המשובח שנמצא בו, שהתאים ביותר לייצור זכוכית. בדיקות כימיות שנעשו לכלי זכוכית מתקופה זו, שנתגלו עד כה באתרים באירופה ובספינות טרופות באגן הים התיכון, העידו על כך שמקור הזכוכית באזורנו. כעת, לראשונה, נמצאו הכבשנים שבהם יוצר חומר הגלם שמהם הופקו כלים אלו".
חפירת הכבשנים עוררה בשבועות האחרונים התרגשות רבה בקרב חוקרי זכוכית בכל העולם, אשר הגיעו במיוחד לארץ כדי להתרשם מהתגלית. לדברי פרופ' איאן פריסטון מיוניברסיטי קולג' בלונדון, המתמחה בזיהוי המרכיבים הכימיים של הזכוכית, "זו תגלית מרעישה, שיש לה משמעות רבה להבנה של כל מערכות הסחר הבינלאומי בזכוכית בעת העתיקה. זו עדות לכך שארץ ישראל היוותה מרכז ייצור בקנה מידה עולמי, ומכאן נפוצה לכל רחבי הים התיכון ואירופה".
עוד באתר:
האתר בעל החשיבות העולמית התגלה במקרה בקיץ האחרון בתוואי רכבת העמק החדשה, ע"י מפקח רשות העתיקות הארכיאולוג עבד אל-סלאם סעיד. במהלך עבודות תשתית להקמת המסילה בקו שמחיפה מזרחה, ראה לפתע בחתך גושי זכוכית, רצפה ושכבת אפר. הוא עצר את העבודה במקום, והחל בחפירה ארכיאולוגית, שתוצאותיה החשובות מתבררות היום.
לדברי עבד אלסלאם סעיד, מנהל החפירה הארכיאולוגית, "חשפנו שברי רצפות, שברי לבנים מזוגגות מקירות ומתקרת הכבשנים, ושבבי זכוכית גולמית נקייה. ההתרגשות שאחזה בנו כשהבנו את חשיבות הממצאים הייתה גדולה ביותר".
ניסים פרץ, מנכ"ל חברת נתיבי ישראל אמר: "מסילת העמק היא פרויקט תחבורתי חשוב ואסטרטגי הצופה פני עתיד תוך שמירה על העבר ומורשת "רכבת העמק" ההיסטורית. התגלית הארכאולוגית החשובה הזאת שבה ומזכירה לנו את השליחות הציונית שבה אנו עוסקים- פיתוח מדינת ישראל ותשתיות התחבורה שלה".
הכבשנים שנחשפו היו בנויים משני תאים: תא אחד אשר אליו הוכנסו חומרי בעירה ליצירת חום גבוה מאוד, ותא התכה – אליו הוכנסו חומרי הגלם של הזכוכית (חול ים נקי ומלח הנתרן), שהותכו יחד בטמפרטורה של כ-1200 מעלות, במשך שבוע-שבועיים, עד ליצירת גושי ענק של זכוכית גולמית שמשקלם הגיע ל-10 טונות ואף יותר. בסוף התהליך הכבשנים קוררו, גושי הזכוכית הגדולים שנוצרו שוברו לגושים קטנים יותר, ונמכרו לבתי מלאכה לצורך התכה חוזרת ליצירת כלים.
בתקופה הרומית הקדומה התרחב מאוד השימוש בזכוכית בשל תכונותיה: שקיפותה, יופייה, עדינות הכלים ומהירות הכנת הכלים בשיטת הניפוח, שנכנסה לשימוש באותו זמן והוזילה את ייצור הכלים. מהתקופה הרומית ואילך הייתה הזכוכית בשימוש כמעט בכל משקי הבית, והיא נכנסה לשימוש גם בבנייה הציבורית: לחלונות, פסיפסים וכלי מאור. כתוצאה מכך נדרשו כמויות גדולות של זכוכית גולמית והחלו לייצר זכוכית במרכזים מיוחדים בכמויות גדולות מאוד. המפעל שנמצא בחפירה הוא דוגמא לאחד ממרכזי הייצור הקדומים האלה.
בלוח תעריפים שהפיץ הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס בראשית המאה ה-4 לספירה נכתב שישנם שני סוגי זכוכית: הראשון מכונה זכוכית יהודאית (מארץ ישראל) והשני – זכוכית אלכסנדרונית (מאלכסנדריה שבמצרים). הזכוכית היהודאית הייתה ירקרקה וזולה יותר מזו המצרית.
השאלה הייתה היכן המפעלים שייצרו את אותה זכוכית יהודאית שנודעה כמותג ברחבי האימפריה הרומית ומחירה נכתב על גבי לוחות אבן למען הגינות הסחר. התגלית הנוכחית משלימה את החוליה החסרה במחקר, ומצביעה על מקום ייצורה של הזכוכית היהודאית המפורסמת.
בעוד מספר חודשים יוכל הציבור כולו להתרשם מהתגלית, שתוצג לראווה בבית חינוך כרמל זבולון שבתחום המועצה האזורית זבולון.
