״ויעלו בנגב ויבוא עד חברון״ (יג׳ כא׳)
כתוב בגמרא במסכת סוטה (לד׳ ב׳) למה כתוב ויבוא צריך לכתוב ויבואו בלשון רבים אלא מלמד שפירש כלב מעצת המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות. אמר להם אבותיי בקשו עליי רחמים שאנצל מעצת המרגלים. אבל יהושע כבר ביקש משה עליו רחמים. כמו שנאמר ״י-ה יושיעך מעצת מרגלים״ ע״כ דברי הגמרא.
לכאורה יש כאן כמה קושיות א. מנין ידע כלב שבכוונת המרגלים להוציא דיבה על ארץ ישראל כי הרי הם דיברו רע רק לאחר שחזרו מארץ ישראל. ב. ועוד למה התפלל להינצל מ"עצת" מרגלים הרי היה עליו להתפלל להינצל "מחטא" המרגלים.
עוד באתר:
ג. ועוד הרי הברירה עם לך טוב או לא נתונה בידי האדם ולא בידי שמיים כי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. ד. וגם על תפילת משה ליהושוע י-ה יושיעך מעצת מרגלים מרגלים. איך תועיל התפילה להציל את יהושע מהחטא. הרי הדבר תלוי בבחירתו החופשית של יהושע.
אלא כותב רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו בניהו בן יהוידע. (על מסכת סוטה) כדי ליישב קושיות אלה שאלה נוספת. הרי ידוע שהמרגלים היו נשיאי עדה והתורה העידה עליהם שכולם אנשים צדיקים אם כן איך יתכן שיכשלו בעוון כזה. אלא מבאר הרב שהמרגלים סברו שאם בני ישראל יכנסו לארץ בידיעה שהיא ארץ זבת חלב ודבש לא יקבלו על זה שכר גדול כ״כ. כיון שלהנאתם יעשו זאת. לכן תכננו מראש להוציא דיבת הארץ. ואז אם על אף כל זאת ירצו לעלות לארץ ישראל. בודאי יקבלו שכר גדול.
אולם כל זה עצת היצר שהרי בסוף ראינו את התוצאה. לאור כל זאת מיושבים כל הקושיות. איך ידע שזהו רצונם? כי הם אמרו זאת מתחילה. וזה הפירוש מ״עצת״ כי בזמן התפילה עדיין לא חטאו. וגם מובן למה תועיל התפילה. כי מדובר ביצר שמטעה את האדם ואומר לו שמקיים מצוה על זה ודאי אפשר להתפלל. וזה גם מתרץ את השאלה איך המרגלים שהיו צדיקים חטאו. כי כוונתם היית לשם שמיים.
*******
״פוקד עוון אבות על בנים״ (כ׳ כה׳).
לכאורה מדוע אשמים הבנים בחטאיהם של האבות. ולמה צריכים הם להיענש על כך. ואפילו שהבנים עדיין חוטאים באותו עוון של אבותיהם צריכים הם להיענש רק על חטאם הם. אלא מתרץ חותנו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל רבי אברהם פטאל זצל בספרו ״ויאמר אברהם״. על פי משל המובא במשלי שועלים. פעם אחת היה הזאב רעב מאוד. וימצא שועל ויבקש לטורפו. אמר לו השועל: מה יתן לך ומה יוסיף לך בשרי הכחוש. הנה במרחק קטן מכאן עומד בן אדם שמן. עדיף שתאכל אותו ותהנה ותשבע יותר ממני.
אמר לו הזאב הרי אם אטרוף אדם איענש על כך. אמר לו השועל: אל לך לחשוש מזה. כי העונש לא יבוא עליך אלא רק על בניך. כמו שנאמר ״פוקד עוון אבות על בנים״. וכתוב עוד ״אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיכהנה״. התפתה הזאב והלך לטרוף את האדם. בדרך היה בור עמוק מוסווה ברשת הפרוסה עליו. ויפול הזאב בבור. והיל לצעוק שיצילוהו. הגיע השועל. ועמד בפתח הבור כשראהו הזאב החל צועק לעומתו שקרן שכמותך איך אמרת לי שבניי ייענשו על עוון זה. הנה אני נענשתי.
ענה לו השועל שוטה שכמותך. העונש שקיבלת עכשיו הוא לא על החטא שחטאת כרגע. אלא בגלל חטאם של אבותיך שטרפו את האדם. הצטער הזאב ואמר איך יתכן שאני ישלם ואסבול על עוון אבותיי. השיב לו השועל ובת צחוק על פניו. הנה רק עכשיו כאשר הלכת לטרוף אדם. הלכת בידיעה שבניך ישלמו על זה לכן עליך לשלם על עוון אבותיך.
על פי משל זה מתורץ היטב למה נענשים בנים על חטאי אבותיהם. אם הם אוחזים בעוון ובחטאי אבותיהם על אף הידיעה שבניהם יענשו. הרי הם ראויים להיענש על עוון אבותם. מידה כנגד מידה. וזה שאמר ״פוקד עוון אבות על בנים״.
