"ויקח קורח" (טז' א'), כותב רש"י "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה". ולקמן בפסוק ז' כתב רש"י שהטעות של קורח הייתה שראה בנבואה שיצאו ממנו שמואל הנביא וכד' משמרות כהונה, לפי זה יוצא שחטאו של קורח היה ע"י נבואתו.
ולכאורה קשה איך יוצא מכשול ע"י נבואה שהיא ע"י הקב"ה, כותב הרב פניקוס זצ"ל, ליישב כך שהנה אמרו חז"ל (יבמות מט' ע"ב) כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, אולם משה נסתכל באספקלריא המאירהוהפירוש הוא כך שמשה רבינו שהייתה השכינה מדברת מתוך גרונו, ראה את דברי ה' כמות שהוא בלי שום פניה או גוון אחר, אולם שאר הנביאים ראו את דבר ה' בגוונים שונים וחסרה להם בהירות ראיית הדברים בטהרתם.
היטיב לבאר את הדברים הרמ"א בספרו "תורת העולה" על פי משל לזכוכית, שאם יש מאחריה קיר כהה מי שיסתכל עליה יראה את עצמו, אך אם נסיר את הקיר נוכל לראות מה שמעבר לקיר, וכך משה ראה את דברי ה', אולם שאר נביאים ראו זאת דרך נפשם, ולכן הדברים נראו להם בגוון שלהם, עצמיותו של האדם יש בה מקום למכשול, כי באמת הוא נמצא בתוך כלי לנבואה, ועליו לבטל את עצמו כלפי הנבואה, אבל ישנה אפשרות שיראה את עצמו לא בתור אמצעי להשגת הנבואה, אלא דבר חשוב בעצם, שהרי זכה לנבואה!, ואז עלול לבוא לחטאים מתוך הנבואה עצמה, וזה מה שקרה לקורח, שעל ידי הנבואה גדל ערך עצמו בעיניו, ולכן בא לידי חטא וזה מה שכתב רש"י "לקח על עצמו" דהיינו שהחשיב ולקח את העצמיות שלו, לא ככלי לנבואה ולכן הוא נכשל.
עוד באתר:
—
"ויקח קורח בן …….ודתן ואבירם וכו'", איתא במשנה באבות (פרק ה' ) כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת לשם שמיים זו מחלוקת בית הילל ובית שמאי ואיזוהי שלא לשם שמיים זו מחלוקת קורח ועדתו.
וצריך להבין הרי חז"ל באו ללמדנו איך להתנהג שאם המחלוקת היא לשם שמיים כמו שמאי והילל אז צריך להחזיק במחלוקת כזו אבל אם היא כמו של קורח צריך להתרחק ממנה, לכאורה קורח התחיל עם מחלוקתו לשם שמיים רק בסוף נודע שהיא הייתה שלא לשם שמיים אז איך נדע להתרחק אם בתחילה זה לשם שמיים? ועוד קשה הלשון מה זה קורח ועדתו צריך לומר מחלוקת קורח ומשה?
אלא מתרץ המלבי"ם, שהפירוש של מחלוקת לשם שמיים איך נדע כשכל צד מאוחד במחלוקתו כמו בית שמאי לבית הילל אז המשנה מגלה לנו שזה הסימן שזה לשם שמיים, אבל אם אין תמימות דעים אלא כל אחד בא למחלוקת מתוך אינטרס אישי כמו קורח שרצה את הכהונה, ודתן ואבירם רצו את הבכורה בשבילם כי הם משבט ראובן שהוא הבכור, אז מגלה לנו המשנה כשכל אחד חולק מתוך אינטרס אישי ואינו באותה דיעה כמו שלו, זו מחלוקת קורח ועדתו שהיא אינה לשם שמיים. ובזה מתורץ גם למה כתב קורח "ועדתו" כי באמת קורח התבטא נגד משה מסיבה אחת ועדתו מסיבה אחרת ולכן המחלוקת היא בינם לבין עצמם.
והגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו "נחלת אבות": תירץ כמו המלבים והביא מעשה שהיה בעיר ליוורנו שבאיטליה היו שבעה פרנסים שניהלו את חיי הקהילה היהודית, כפי הגמרא (מגילה, דף כ"ו, עמוד ב'). באחד הימים קם אחד הפרנסים וטען כדלהלן: שהמקוואות בעיר נמצאים במבנים רעועים, ומאז שנבנו גדלה האוכלוסייה ולכן צריך. לבנות מקווה טהרה חדש רחב ידיים, והדבר לא סובל דיחוי, ומיד נזרקה השאלה היכן יבנה המקוה? ולאלתר ענה אותו פרנס: "כבר חשבתי ומצאתי מגרש במרכז העיר, וכך וכך הוא מחירו". ולהצעתו הביעו הסכמה שניים מהפרנסים, קם הנשיא הוועד וטען: "שהמחיר מופקע ומצב הקהילה אינו בכי טוב למה צריך במרכז העיר, מקווה יש לבנות במקום שאינו כה מרכזי. וכרגע עולה בדעתי שיש מגרש פנוי בסמוך בקצה העיר, ואני מוכן לבדוק את המחיר עם בעלי הקרקע, אולם המציע הראשון, טען לעומתו אדרבה איך אתה רוצה שילכו עד לקצה העיר, הדבר אינו ראוי.
המשך הסיפור: עשו הצבעה והנשיא הפסיד. הוא לא התייאש. הלך לכמה בעלי השפעה בקהילה ודרש שיעמדו לימינו, וגם הצד שכנגדו הלך, וטען: איך הנשיא מבקש להרחיק את המקווה לפאתי העיר. איך נגיע עד שם, והעיר ליוורנו צהלה ושמחה, חלקם מצדיקים את הנשיא וחלקם מצדיקים את שכנגד עד שהגיע ענין המחלוקת למושל העיר, קרא המושל לרב העיר ושאלו לחוות דעתו. הרב ידע שלמי שהוא יכריע הצד השני יהיה נגדו, עמד והודיע שאינו מתערב. המושל לא קיבל זאת, וציוה עליו להיכנס בעובי הקורה. הלך הרב לשוחח עם הנשיא, שמע דברים כדרבנות נגד הצד השני. הלך לצד שכנגד, ושמע שאין בדעתו לוותר על נוחות התושבים ורווחתם ולכן חייבים לבנות במרכז העיר, כאשר ראה את המצב ואת עקשנותם. הלך לבעל המגרש שבמרכז העיר, ושאל האם ברצונו למכרו, ענה לרב, בתמימות: "האמת היא, שאני חייב הרבה כסף רב למישהו, ואין ידי משגת לפרוע את חובי. לכן שיעבדתי את המגרש לחוב, ובעל חובי פנה לאחד הפרנסים, כדי שהקהילה תקנהו במחיר גבוהה ותבנה עליו בנין לקהילה. מהסכום שאקבל אתן דמי תיווך לשניים מהפרנסים, שבתמיכתכם תתאפשר המכירה".
אמר הרב בלבו: כאשר שיערתי כן מצאתי, אכן נודע הדבר. משם הלך וחקר מיהו בעל הקרקע בפאתי העיר. נודע לו שהמגרש שייך ליהודי פלוני, שאלו האם ניתן לרכוש את המגרש. הלה ענה לא ולא, מכיון שהמגרש ממושכן לנשיא הקהילה… עלה הרב אל המושל עם הממצאים שבידיו, והמושל הדיח את כל הפרנסים. והעביר אחרים במקומם. רואים אנו מה כוחה של מחלוקת שכל אחד חושב רק על האינטרסים שלו ה"י.
