"מזל טוב! מזל טוב!" עוד בן או בת הצטרפו למשפחה.
שמח, נכון? אבל, מורכב.
במהלך כל התקופה שעד הלידה, האב והאם עוברים שינויים. כן, קראתם נכון – גם האב… כולנו מודעים לשינויים שעוברים על האם… אך חשוב לדעת, שגם על האב עוברים שינויים – גלויים, וסמויים.
עוד באתר:
מחקרים מראים שהרבה מהשינויים שעוברים על האם, עוברים במקביל על האב. אבל מה שחשוב יותר, זה מה שקורה אחרי הלידה. תופעה משותפת – לאב ולאם, לאחר הלידה, היא, הורמונים שמופרשים אצל האב והאם שיוצרים רצון לקרבה ומגע. מובן עד כמה זה חשוב לתינוק שרק נולד. המדהים הוא, שככל שהילד 'צורך' יותר מגע וקרבה, ככל שיותר קשה לו, כך גובר הרצון אצל ההורים להעניק לו קרבה ומגע! מדהימה הבריאה של הקב"ה! ונכון, זה יכול להשפיע לחיוב, גם על הקשר הילדים האחרים.
וכאן, חשוב לשים לב: מה שקורה הוא, שמטבע הדברים, לאחר הלידה, תשומת הלב מופנית ליולדת. שם, השינויים, גדולים וגלויים. אישה מטבעה, מתחברת יותר בקלות לרגש, ותחושותיה וקשייה, משתקפים כלפי חוץ. אצל בעלה, שגם הוא חווה קושי לא קטן – לדאוג לאישה לצרכיה ורגשותיה, כל מהלך ההריון, הלידה ולאחריה, ניהול הבית לבד בתקופה שאחרי, ועוד, – זה פחות משתקף…
האישה, לאחר הלידה, מרכזת את כל כולה בתינוק. הוא זקוק לזה, והקב"ה טבע בה את הכוח לכך. ואילו הבעל, מפנה את כוחותיו, לדאגה לאישה, ולשאר בני הבית, הם זקוקים לו. וכמובן, אין ספק, שאותם הורמונים שמופרשים גם אצל הבעל, מסייעים לו בכך.
הרבה פעמים, השינויים במשפחה לאחר לידה, מורכבים. זהו אתגר שבטווח הקרוב ללידה, מונח בעיקר לפתח הבעל, שפתאום צריך להתמודד עם הרבה מטלות שלא היו מוכרות לו…
הגבר, מטבעו רגיש יותר. כן. האשה אמנם רגשנית יותר – מתנהגת ברגשנות בטווח הקצר, אך הגבר רגיש יותר. ודווקא משום כך, הוא פחות נוגע ברגש. קשה לו להכיל את העומס הרגשי, אם אין לו היכולת 'לעכל' אותו. לכן, הוא פשוט 'מתנתק'. ולאחר לידה, כמו בהרבה סיטואציות משפחתיות, הדורשות מישהו שיוביל בקור רוח, שישדר חוזק, שאפשר להישען עליו – כאן, היכולת של הגבר לא להתחבר עמוק לרגש, משתלבת יפה בצרכים של המשפחה. ללא יכולת זו, הוא פשוט היה קורס. אז זה לא שהוא לא מרגיש קושי, אין ספק שהקושי גדול, רגשית ופיזית, אך כמו שלאשה היכולת להצליח מול האתגר הגדול, כי הבורא טבע בה את הכוחות לכך, כך גם לאיש יש את כוחותיו ויכולותיו. השילוב, הוא פשוט מדהים.
אחת הסיבות ל'דיכאון לאחר לידה', היא, כשהאישה מבטלת את כל כולה בשביל התינוק, היא לא דואגת מספיק לצרכיה, והיא פשוט מובלת לדיכאון. גם על הבעל, לשים גבולות להענקתו. אם יעניק יותר מיכולותיו, מה שיקרה הוא, שאם לא יבקש סיוע, הוא פשוט יקרוס. על שניהם, להתנהל בחכמה, לדאוג גם ל'אוורור' של עצמם, ולא להזניח את צרכיהם.
טוב, אבל מה פתאום אני כותב על הנושא הזה?
ב"ה, נולדה לי בת…
לתשומת לבכם: בע"ה בהמשך, נעלה כאן באתר, טור של שאלות ותשובות בנושאי זוגיות, ונפש בכלל.
אתם מוזמנים להפנות שאלות למייל: [email protected] ונענה מעל גבי האתר בע"ה (אנא ציינו "שאלה לאתר").
